שער הזכירה פרק ז – א מרחשון

בוא וראה עוד כמה גדול עונש העוון המר הזה, שבדברי לשון הרע ורכילות שהוא מדבר, שהוא מאבד את מעט התורה שיש בידו. שזה לשון המדרש שוחר טוב במזמור מ"ב (קהלת ה, ה): "אל תיתן את פיך לחטיא את בשרך, מדבר בלשון הרע וכו’, למה יקצוף האלוקים על קולך", על אותו הקול שהוצאת בפיך ואמרת לשון הרע על חברך. וחיבל את מעשה ידיך, מעט תורה שיש בידך אתה מאבדה. ופשוט שכוונת המדרש הוא כמו שכתבו הספרים הקדושים, שמי שמדבר לשון הרע על חברו הוא גורם שנוטלים ממנו זכויותיו שעשה עד עתה ונותנים לחברו.

 

וגם אין מקבלים תפילתו למעלה עבור זה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש פרשת מצורע^(*): "מאן דאית ביה לישנא בישא, צלותיה לא עלת קמיה דקודשא בריך הוא דהא איתער עליה רוח מסאבה, כיון דאהדר בתשובה וקביל עליה תשובה, מה כתיב (ויקרא יד, ב): "ביום טהרתו והובא אל הכהן" וגו’ (ובזה יובן מה שכתבה התורה (שם יג, מ"ה): "וטמא טמא יקרא", ופרשו רז"ל, שצריך להודיע צערו לרבים ורבים יבקשו עליו רחמים (מועד קטן ה, ע"א), והוא מחמת שתפילתו אינה מקובלת למעלה, לכן גילתה לנו התורה עצמה זו במצטער זה דווקא). וגם נשמתו הקדושה מסתלקת ממנו עבור זה כמו שכתוב למעלה בפרק ג’ בשם הזוהר הקדוש.

 

^(*)תרגום הזוהר: מי שיש בו לשון הרע, אין תפילתו נכנסת לפני הקב"ה, שהרי נתעורר עליה רוח טמא, כיון שחוזר בתשובה ומקבל עליו תשובה, מה כתוב? "ביום טהרתו והובא אל הכהן".

 

 

 

 

וכמו שכתוב במסכת ראש השנה, מפני מה אין כהן גדול נכנס לפני ולפנים בבגדי זהב? אין קטגור נעשה סנגור. ופריך והאיכא בגדי זהב בחוץ? ומשני, לפנים כמו שאמרנו. והרי כמו כן אמרו שהמתפלל צריך שיכוון את ליבו כנגד בית קודש הקודשים, אם כן הרי הוא לפנים ושם אין קטגור נעשה סנגור. (דרשות בית הלוי, דרוש ט"ו).