שער הזכירה פרק טז – ה כסלו

 

והנה עוון המחלוקת הוא אפילו אם חולק עם האדם השוה לו במעלה, וכל שכן, חס ושלום, אם הוא חולק עם תלמיד חכם אפילו איננו רבו, וכל שכן אם הוא רבו, בודאי גדול עוונו ונכפלה רעתו. כי ידוע, שדרך בעלי המחלוקת לבזות בדברים להצד שכנגדו, וידוע גודל עונשו של המבזה תלמיד חכם ממה שאמרו בחלק (סנהדרין צט, ב) ונפסק כן ביורה דעה (בסימן רמ"ג סעיף ו), שהמבזה תלמיד חכם הוא בכלל (במדבר טו, לא): "כי דבר ה’ בזה וגו’, הכרת תכרת הנפש ההיא עוונה בה".

 

[ואפילו בזמננו, אם הוא ראוי רק להורות ויגע בתורה, נקרא תלמיד חכם, והמבזה אותו, אפילו בדברים בעלמא, ואפילו שלא בפניו, עוון פלילי הוא, וחייב נידוי על זה, ככתוב ביו"ד בסימן רמ"ג ס"ז ובסימן של"ד בש"ך סעיף קטן ס"ח].

 

וגם אין לו רפואה למכתו עבור זה ככתוב (שבת קיט, ע"ב): אמר רב יהודה אמר רב: כל המבזה תלמיד חכם אין לו רפואה וכו’. וגם חורבן ירושלים היה עבור זה החטא ככתוב שם: לא חרבה ירושלים אלא בשביל שביזו בה תלמידי חכמים, שנאמר (דברי הימים ב, ל"ו פסוק טז): "ויהיו מלעיבים במלאכי האלוקים ובוזים דבריו ומתעתעים בנביאיו עד עלות חמת ה’ בעמו לאין מרפא". עוד נאמר בברכות (יט, ע"א): אמר רבי יהושע בן לוי: כל המספר אחר מיטתן של תלמידי חכמים נופל בגיהינום שנאמר וגו’.

 

 

 

 

מתוך ראיה נכונה זו של תוצאות הרכילות ולשון הרע, אנו מבינים יפה את דברי המדרש ואת העניין המיוחד אשר הרוכל גילה במשמעות הפסוק של "מי האיש החפץ חיים" [והכוונה לדברי המדרש רבה פרשת כי תצא, שהביא מעשה ברוכל שהכריז מי רוצה סם חיים, וכשביקשו רבי ינאי שיגלה לו מהו סם החיים, הוציא ספר תהלים והראה את הפסוק "מי האיש החפץ חיים" וגו’, "נצור לשונך מרע" וגו’].

 

תחילה סברו כולם כי הרוכל מתכוון למכור סם ורפואה שהם גופם מהווים תרופה בשביל חיים ואורך ימים. לכן הפציר בו אף רבי ינאי שיגלה וימכור לו את התרופה. אולם הרוכל סרב וטען כי התרופה במהותה אינה מיועדת לא לרבי ינאי ולא לשכמותו.

 

אבל כשרבי ינאי עמד על בקשתו, הוציא הרוכל ספר תהלים רגיל, וקרא ממנו את הפסוק של "מי האיש החפץ חיים". בקריאה זו של הרוכל "מאן בעי למזבן חיי" והסתמכו על הפסוק של "מי האיש החפץ חיים" ו"שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו", נתגלה לרבי ינאי משמעות עמוקה ורחבה שעד היום לא עמד עליה.

 

בעוד שתחילה למד והבין רבי ינאי את משמעות הפסוקים שבאים להבטיח חיי עולם הבא לאדם שמקיים את ציווים ושומר פיו ולשונו מדבר רע, הרי חדר עכשיו רבי ינאי לתוך משמעותם הנכונה, כי השמירה מלשון הרע ורכילות הם דרכים להנאתו של האדם בעולם הזה, וכי בכך מתווה התורה דרך חיים ממש לכל ההוגים בה ומחזיקים בבריתה. (דודאי ראובן לג"ר ראובן כץ זצ"ל אב"ד פתח תקוה, פרשת מצורע).