שער הזכירה פרק י – יד מרחשון

 

וזה לשון האלשיך הקדוש על הפסוק (שמות כח, לה): "והיה על אהרן לשרת, ונשמע קולו בבואו אל הקודש", והוא כי המנבל פיו בחלאת טומאת נבלת פה, שקץ ישקץ פיו ולשונות, ותעב יתעבם, כי עשאם בסיס לדבר האסור. ואיככה יוכל לעמוד לפני מלך מלכי המלכים בפה דומר נבלה, ואל יקצוף על קולו יאמר, מי זה נבזה ערב (על) [את] ליבו (ירמיה ל, כא), לעמוד לפני לבקש רצון על עוונותיו בניבו נבזה בכלי מכוער מוקצה מחמת מיאוס, והן לו היית עבד מלך הארץ, האם היית עומד לפניו לשרתו על שולחנו בכלים מכלים צואים, הלא תכלם, וגם הוא ברעש גדול מלאך רשע יצוה לך להמיתך בחרב.

 

ועתה שא קל וחומר: ומה אם מלך הכושי, חרש את חרשי אדמה להבל דמה (ישעיה מה, ט) תחייב את ראשך בשרת אותו בכלי בלתי טהור, ומה גם עתה יתוש נטוש, כי תערב את ליבך להתהדר לפני מי שאמר והיה העולם, אשר לגדולתו, מי מהקדושים, עליונים ותחתונים, בשפה ברורה ובנעימה קדושה, יהיה כדאי לעמוד לפניו ולדבר אליו, קל וחומר בן בנו של קל וחומר, כי יקריב איש והוא בן בליעל, מדבר אליו בטומאת שפתיים, כי פיך שלחת ברעת נבלת הפה ותימאס, ומאין ולאין שמת ליבך לדבר אליו לומר לפניה הללו-יה בפה דובר נבלה, ואוי לאותה בושה כי תבוא בית ה’, ולא נמנעת מלהביא עביט מי רגליים במקדש מפני הכבוד השוכן שם, ואנה תוליך את חרפתך, כי תהפוך כלי שרת, העומד לשרת בו את קונך, לאחד מן הביבין, והלוא על הפה שאדם שח בו שיחת חולין בושנו. מאוד להלל בו את ה’ כמאמר האומר (בירושלמי, ברכות פרק א ה"ב וכן ירושלמי שבת פרק א ה"ב, ורשב"י אמר אילו הוינא קאים על טורא דסיני וכו’) מי יתן והיה לי ב’ פיות: אחד לדבר בו צרכי ביתי ואחד לבר בו עם קוני, ומה גם עתה, אשר בפה טמא יערוך לפניו יתברך לבקש רצון, כי איך יהיה לרצון אמריו אם הסנגור הוא הקטגור, ובדרך בו יהיה לך למזכיר עוון. ועיין שם, שהביא מאמר חז"ל על זה.

 

וסיים על זה, וזה לשונו: והן זאת תרמוז תורתנו באמור: "והיה על אהרן" וכו’, לומר, כי כאשר הדיבור, שהוא נמשל אל המעיל שדיברנו בו לעיל, יהיה על אהרן לשרת, שהוא לשרת בו את ה’ ולא למה שהוא הפכו, אז "ונשמע קולו בתפילתו בבואו אל הקודש" לדבר איתו יתברך, מה שאין כן אם יתהפך חלילה.

 

 

 

 

במסכת שמחות (פ"ח) כתוב, "וכשמת שמואל הקטן תלו מפתחו ופנקסו בארונו, מפני שלא היה לו בן, והיה רבן גמליאל הזקן ורבי אליעזר מספידים עליו ואומרים, על זה נאה לבכות, על זה נאה להתאבל, מלכים מתים ומניחים כתריהם לבניהם, עשירים מתים ומניחים עושרם לבניהם, שמואל הקטן נטל כל החמודות שבעולם והלך לו". עד כאן לשונם.

 

מפתח בא לרמז על עניין שמירת הלשון

 

יש לרמז על עניין זה של מפתח ופנקס, להורות שאימתי יוכל האדם לנהל פנקס וחשבון ממעשיו, דווקא אם יש בידו גם כן מפתח, והוא על פי מה שכתב בחובת הלבבות שער הכניעה פ"ז.

 

נמצא לפי זה, שהאדם אשר אין מחסום לפיו, ואין לו מנעול ומפתח לשמור פתחי פיהו, מתי לסגור ומתי לפתחו, אדם כזה אינו יכול לנהל שום פנקס ולדעת שום חשבון ממעשיו, כי אפשר שיחסרו לו מזכויותיו, על ידי שדיבר לשון הרע, וכן שנתוספו לו מחשבון עבירות האנשים שדיבר עליהם, ואימתי יוכל האדם להיות לו פנקס חשבון ממעשיו, דווקא כשיש לו מפתח השומר על פתחי פיו, שלא יפתחו אלא לעת הצורך, וזהו הרמז של מפתח ופנקס בארונו של מת. (באר יוסף לג"ר יוסף סלנט זצ"ל).