שער התבונה פרק ט – כ טבת

כ טבת - שמירת הלשון - שער שני – שער התבונה – פרק ט - ואפילו אם הוא רואה שיש איזה אנשים שמבטלים לגמרי מלימודם ומצליחים בעסקם, יתבונן היטב תמיד בעניינם ויראה שכמה פעמים...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 06.04.21

כ טבת
 
שמירת הלשון
 
שער שני – שער התבונה – פרק ט
 
ואפילו אם הוא רואה שיש איזה אנשים שמבטלים לגמרי מלימודם ומצליחים בעסקם, יתבונן היטב תמיד בעניינם ויראה שכמה פעמים יזדמן להם סיבובים, שיבוא עליהם גייס וכדומה מענייני הסיבובים ויכלה הרבה מממונם על ידי זה, והוא מה שקיבץ את המעות שאינן שלו [כמו שאומר הכתוב (ירמיה יז, א): "עושה עושר ולא במשפט חצי ימיו יעזבנו"], או בהזמן שאינו שלו, כי היה לו ליחד עת זה לתורה ולעבודת ה’, כמו שכתוב באבות דרבי נתן (פרק כט) וזה לשונו: "כל הבוטל מדברי תורה מוסרין לו כנגדו [שיבטלו אותו מענייניו שעמל בהן עד עתה] כגון ארי וזאב ונמר וברדלס ונחש והגייסות והליסטים באין ומקיפין אותו ונפרעין ממנו, שנאמר (תהלים נח, יב): "אך יש אלקים שופטים בארץ", עד כאן לשונו.
 
והוא מידה כנגד מידה, שתחת שהוא מבטל מתורה ועמל לאסוף הון רב, מוסרין לו בטלנין כנגדו שיבטלו אותו מענייניו שעמל בהן עד עתה שאפילו אם אין הורגין אותו הארי והזאב נסבב לו על כל פנים על ידם הפסד בממונו, כגון שצריך לברוח מהן ולהפקיר את רכושו, או לרפאות את עצמו ממכותם. ופעמים רבות נסבב לו מן השמים ייסורים רבים ומחלות גדולות, עד שלבסוף מוציא אותן המעות שלא רצה לתת לצדקה, וכמאמרם: "ביתא דלא פתוח לעניא פתוח לאסיא". וגם זה גופא בא לפעמים עבור ביטול תורה, וכמו שאמרו חז"ל (ברכות ה, ע"א): אם רואה אדם שייסורין באים עליו יפשפש במעשיו, פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה.
 
ואם כן אחי למה לך לקבץ מעות שאינן שלך, או לעכב המעות שאתה צריך לתת לחלקו של הקב"ה והיא הצדקה, או לגזול מהזמן שאתה צריך ליחד לשמו של הקב"ה ולקבץ בזה הזמן מעות אשר לבסוף תוכרח להחזירם על ידי ייסורים וצרות [כגון גייסות ומחלות ר"ל, וכנ"ל], ולשמוח אשר נפשך נשארת לך בחיים מהן.
 
כללו של דבר: העולם ומלואו של הקב"ה, והוא ברא כל הברואים לכבודו, כמו שאמר הכתוב (ישעיה מג, ז): "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" וגו’, ובודאי לא יגרע ממנו שום סיבה אפילו בזה העולם שיגמרו רצונו, בין לטוב בין למוטב, ולזה אמר הכתוב "בטח בה’ ועשה טוב".
 
 
***
 
מתוך "סם החיים" השלם
 
פרק כח – בו יבואר מהות מידת הקנאה ושהינה סיבה לחטא לשון הרע והדרך להינצל ממנה ומחטא לשון הרע, על ידי חיזוק מידת הביטחון
 
ו – צריך להתבונן מהי השנאה הגורמת ללשון הרע
 
וצריך להתבונן מהי השנאה ההיא ומאיפה היא באה. כי זה הרי אנו מבינים, מי שמדבר לשון הרע בטח כבר עבר על מצוות "ואהבת לרעך כמוך", כי על אוהב לא מדברים לשון הרע ולא מקבלים לשון הרע, אבל איך נעשה לשונא של כל האנשים אשר עליהם הוא מדבר? התירוץ הוא, כי סיבת רוב שנאות היא הקנאה וכדברי רבי חיים ויטל זצ"ל ב"שערי קדושה" (חלק ב, שער ד): "הקנאה היא גרמא לבוא לידי השנאה". ועל כן אנחנו נרחיב הדברים להבין היטב מידה זו ולהכיר עד כמה היא גרמא בניזקין בעוון דיבור לשון הרע ושמיעתה וקבלתה. (מתוך מאמר של הג"ר ממתיהו חיים סלומון שליט"א, מנהל רוחני של ישיבת ליקווד, נדפס בקובץ קול התורה).

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה