שער התבונה פרק י – כב טבת

 

כן הדבר ממש בענייננו בקל וחומר אלף אלפים, כשנתבונן היטב, והוא, הקב"ה ברא את העולם הזה שהוא עולם הגשמי, והעולם העליון. וידוע שבעולם העליון נכללים עולמות הרבה כמעט עד אין שיעור, אך בדרך כלל נחשבים בו שלושה עולמות: אחד – עולם היצירה, והוא עולם המלאכים, ועליו עולם עולם הבריאה (השני), ועל כולם עולם האצילות (השלישי), ששם הוא אצילות קודשו יתברך. וכמו שאמרו חז"ל שעל זה אמר הכתוב: "כל הנקרא בשמי" – (הוא עולם האצילות) "ולכבודי בראתיו" – (הוא עולם הבריאה ששם הוא כסא כבודו של הקב"ה) "יצרתיו" – (הוא עולם היצירה ששם הוא חיות הקודש שראה יחזקאל הנביא וכל עולם המלאכים) "אף עשיתיו" – (הוא העולם הזה וכל הגלגלים).

 

וידוע שעולם הזה וכל גלגליו הוא כאין ואפס נגד עולם היצירה, כי יש בו כיתות מלאכים הרבה עד אין שיעור, ובכל כת נמצאים מלאכים כמעט אין מספר, כמו שכתוב (דניאל ז, י): "אלף אלפין ישמשוניה וריבוא ריבבן קדמוהי יקומון", ואמרו חז"ל (חגיגה דף יג, ע"ב): שכל זה הוא בכת אחת, ולכיתות אין מספר, כמו שאמר הכתוב (איוב כה, ג): "היש מספר לגדודיו" [ועיין שם בגמרא עוד תירוצים]. וכתוב בתנא דבי אליהו (פרק ל"א) [ומובא גם כן בתנא דבי אליהו פ’ ט"ו) שארבע מאות וצ"ו אלפים רבבות מלאכי השרת מקדישין שמו של הקב"ה תמיד, מיציאת החמה ועד שקיעתה אומרין "קדוש קדוש" וגו’, ומשקיעת החמה ועד יציאתה אומרין "ברוך כבוד" וגו’. וידוע הוא שכל הברואים אף הגבוה שבגבוהים, כולם צריכים להשפעתו של הקב"ה וכמו שכתוב (נחמיה ט, ו): "אתה עשית וגו’ ואתה מחיה את כולם". אך אין השפעת מזונם כמו שלנו, שהוא מזון רוחני ודק, וכמו שכתוב (תהלים עח, כה): "לחם אבירים אכל איש", ואמרו חז"ל (יומא עה, ע"ב): שזהו לחם שמלאכי השרת אוכלין אותו.

 

 

 

 

ראשית צריכים לעורר כי אנו מוצאים במידת הקנאה דבר משונה מכל שאר תאוות וחמדות, כי בכולם האדם מבקש הנאה, ואם כי כל זמן שחסר לו אותה הנאה הוא מצטער, הרי צערו הוא רק על החפץ או ההנאה שחסר לו ומיד כשמשיג אותה נח צערו. אבל קנאה אינה כן, אלא כאשר מחמת חמדתו הוא מצטער על שאין לו אותו חפץ אשר ביד חברו מיד הוא זוקף צערו על בעל החפץ ההוא ונעשה לשונאו עד כדי כך כי גם אם יזדמן לו להשיג החפץ שחמד, עדיין שנאתו במקומה עומדת. (מתוך מאמר של הג"ר ממתיהו חיים סלומון שליט"א, מנהל רוחני של ישיבת ליקווד, נדפס בקובץ קול התורה).