שער התורה פרק ד – כג אדר

 

גם על ידי זה נתגבר עול העובדי כוכבים על ישראל, ככתוב במדרש (איכה רבה, פתיחתא) על הפסוק (ישעיה ה, כד): "כאכול קש לשון אש". הקש זה עשיו, ואש זה יעקב. הקש יאכל את האש. ואימתי? "כי מאסו תורת ה’". שורשם כמק יהיה, שלא תועיל להם זכות אבות. עוד כתוב במדרש: "הקול קול יעקב" (בראשית כז, כב), כל זמן שקול יעקב מצפצף בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, אין ידי עשיו שולטות בו, אין הקול קול יעקב וכו’. וכתוב במדרש איכה (פתיחתא): אימתי המלכות עובדי כוכבים גוזרת גזרה על ישראל ומצלחת? בזמן שמשליכין דברי תורה לארץ, שנאמר (דניאל ח, יב): "וצבא תינתן על התמיד בפשע, ותשלך אמת ארצה", זו התורה, ככתוב (משלי כג, כג): "אמת קנה ואל תמכור", וכתוב (הושע ח, ג): "זנח ישראל טוב, אויב ירדפו", ואין טוב אלא תורה. וכתוב (שמות יז, א): "ויסעו וכו’ ויחנו ברפידים", כתוב אחר זה (שם ח): "ויבוא עמלק". ודרשו חז"ל (ברכות ה, ע"ב) בשביל שרפו ידיהם מן התורה.

 

ובזוהר הקדוש (בהעלותך) על הפסוק (שמות ה, יז): "נרפים אתם נרפים", זה לשונו: נרפים אתם מדאורייתא, על כן תכבד העבודה על האנשים (שם ט): "במסים וארנוניות".

 

 

 

 

והנה מכל מה שהארכנו עד כה בגודל העונש של לשון הרע בעולם הזה ובעולם הבא, נוכל להבין כמה יש להתרחק מעוון המחלוקת. כי מלבד העוון העצמי שהוא עוון פלילי כאשר נבאר, עוד הוא סיבה עצומה לבוא על ידי זה לכמה עוונות חמורים, דהיינו, לשנאת חינם, ולשון הרע, ורכילות, וכעס, ואונאת דברים, והלבנת פנים, ונקימה ונטירה, וקללות של חינם, ולקפח פרנסת חברו, ופעמים גם חילול השם, חס ושלום, שעוונו גדול עד מאוד.

 

וגם מצוי לבוא על ידי זה לאיסור חנופה שבזה ממשיך אליו אנשים במחלוקתו, כעניין שמצאנו בקורח כמו שאמרו חז"ל (סנהדרין נב) על הפסוק (תהלים לה, טז): "בחנפי לעגי מעוג חרוק עלי שינימו", במה שהחניפו לקורח שנתן להם עוגות, חרק עליהם שר של גהינום שיניו, וגם בא על ידי מחלוקת לידי ליצנות, להתלוצץ על הצד שכנגדו, ולמשוך בזה אנשים לעצתו. (ה"חפץ חיים" זצ"ל).