שש ועוד אחד

אז לא היו מקררים או מקפיאים. אבל
היום החיים השתנו. חוץ מהכל ובשפע,
תמצאו גם 'נוסחאות חדשות'. אלא
ששום דבר לא עושה את זה לאדם כמו
הנוסחה העתיקה של שש ועוד אחד!
 
 
אנשים בדורות קודמים הרוויחו את משכורתם על בסיס יומי, וקנו את מה שהם צריכים לאותו יום בלבד. כי אתם יודעים, אז לא היו מקררים או מקפיאים. גם לא היו חשבונות חשמל חודשיים לשלם. היו קונים נרות להאיר את הבית וקורות עץ להתחמם. אף אחד לא היה צריך אינסטלאטור שיפתח את הסתימה בכיור, כי שניהם לא היו קיימים. מי שהצליח להתפרנס היום הצליח להתפרנס גם למחרת.
 
היום, החיים השתנו ולכן השם מנהיג את העולם בהתאם. אנשים יכולים לקנות היום ולשלם בעזרת כרטיסי האשראי, ושאר אפשרויות תשלומים, במשך כמה חודשים את מה שרכשו. וכמו שבאותם ימים אדם לא היה צריך לדאוג מה יהיה מחר, כך גם היום אדם לא צריך לדאוג מה יהיה בעוד חודש. השם סיפק לנו כל צרכינו החודש, לכן אנחנו חייבים להאמין שהוא יכול לפרנס אותנו גם בחודש הבא.
 
"וילקטו אותו בבוקר בבוקר איש כפי אוכלו וחם השמש ונמס" (שמות טז, כא).
 
מתיאור התורה את המן, הלחם מן השמים שניתן לעם ישראל במשך ארבעים השנים בהן הם היו במדבר, אנו למדים שהפרנסה של האדם תלויה אך ורק ברצון השם, ובורא עולם יכול לפרנס אותנו גם בלי שנשקיע שום מאמצים. ובכל זאת, אסור לאדם להיות עצלן, כי השם לא מפרנס עצלנים.
 
את זה אנו למדים מכפילות המילה "בבוקר". בני ישראל היו צריכים להתעורר בשעת בוקר מוקדמת מאוד כדי לאסוף את המן לפני הזריחה! אם הם היו מחכים עד שהשמש תזרח, המן היה נמס. לצורך העניין, נמחיש זאת בצורה הבאה: בקיץ הזריחה מתרחשת בסביבות השעה חמש בבוקר או קצת יותר, דבר שמצריך לקום לפחות בשעה שלוש בבוקר כדי שיהיה מספיק זמן להתארגן ולצאת לאסוף מן לכל המשפחה.
 
למה השם דרש מבני ישראל לקום מוקדם ולאסוף את המן? מסכן אותו עצלן שהשינה ערבה לו יותר מהאוכל. אחד כזה נשאר בלי אוכל כל היום!… אבל המן, כפי שאנו יודעים, היה נס בפני עצמו! אז למה השם לא נתן להם את האוכל בזמן יותר נוח? למה דווקא בשעה מוקדמת מאוד בבוקר? למה לא לפנק אותם עד הסוף? אם כבר נס אז עד הסוף, לא?
 
ישנה אמרה עממית האומרת: "מי שמתעורר מוקדם, מזלו מתעורר איתו. מי שישן עד שעה מאוחרת, מזלו ישן איתו". השם רוצה ללמד אותנו שיעור מאלף לדורות – שיעור במידת הזריזות והחריצות. אדם שקם מוקדם בבוקר רואה את הרווחים של עבודתו ועמלו בסוף היום (ואפילו תוך כדי היום עצמו). ואילו אדם עצלן שקם מאוחר מאבד את מנת העושר היומית שלו.
 
אומרים לנו חז"ל: "מעשה אבות – סימן לבנים". חריצות וזריזות – מידות שבני ישראל הצליחו בהן במדבר, הן מידות שיצליחו בהן צאצאיהם גם היום ולאורך כל הדורות. אדם שרוצה להתפרנס לא יכול להיות עצלן. למרות העובדה שהמן הגיע בדרך ניסית מן השמים, אדם צריך להיות חרוץ וזריז ולאסוף את המנה המשפחתית שלו, גם אם זה אומר לקום מוקדם בבוקר ולהשקיע את המאמצים ההכרחיים, כלומר לעשות את ההשתדלות הנצרכת מבחינתו.
 
הוא גם לא יכול להישאר בבית, לבהות בקירות ולצעוק בקולי קולות שהוא בוטח בהשם. גישה זו לא מעידה על חכמה. הוא חייב לקום מוקדם ולצאת מהמיטה וכמה שיותר מהר!
 
גם אם אין לאדם מקום עבודה, הוא חייב לקום מוקדם. להסתובב בבית כשאתה מדוכדך זו בעיה משולשת: זה מדכא, אדם לא מתפלל ולא לומד, וזה מאריך לו את זמן האבטלה וחוסר המעש. אדם ללא עבודה צריך לקום מוקדם, ללכת להתפלל ולבקש מהשם יתברך במילים שלו שיעזור לו למצוא מקום פרנסה. עשייה כזו, שמבטיחה את עזרתו של השם, תוביל למקור פרנסה. בדרך זו, אדם בודאי יתברך משמים במקום עבודה.
 
הקימה המאוחרת והעובדה שאדם נשאר בבית כל היום גורמת נזקים לא פשוטים: פגיעה בשלום בית, בבריאותו הנפשית והפיזית של האדם, בחיי הנישואין שעולים על שרטון, ופגיעה בהצלחה שעתידה להיות לו.
 
יש לנו שישה ימים לדחוף, להשתדל ולעשות, אבל תיאור התורה על מה שקורה עם המן הוא – שביום השביעי הוא לא יהיה.
 
"ששת ימים תלקטוהו וביום השביעי שבת לא יהיה בו. ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו. ויאמר ה' אל משה, עד אנה מיאנתם לשמור מצוותי ותורתי? ראו כי השם נתן לכם השבת, על כן הוא נותן ביום השישי לחם יומיים. שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי. וישבתו העם ביום השביעי" (שמות טז, כו-ל).
 
פסוקים אלה מלמדים אותנו שיעור גדול מאוד: ביום שבת אין דבר כזה לעשות כסף. אדם שטוען כי היום הכי רווחי בשבוע, מבחינה כספית, הוא שבת – טועה ובגדול! הוא לא ירוויח שום דבר – לא עונג ולא רווח כספי. גם אם נראה לו שבתחילה אכן ביום הזה הוא מכניס כסף לקופה, בסופו של דבר מדובר באחיזת עיניים. הכל הולך לאיבוד בליווי של קשיים רבים. זאת, משום שההיפך הוא הנכון, אדם ששומר שבת מרוויח הרבה יותר במהלך השבוע. כך השם מנהל את עולמו. פשוט. חד וחלק.
 
משה רבינו אמר לעם ישראל: "ראו כי השם נתן לכם השבת, על כן הוא נותן לכם ביום השישי לחם יומיים…" משה מסביר לבני ישראל שהשם לא סתם מצווה עליהם לא לעצור את העבודה והחיפושים ביום השבת. הוא מקדים להם את המן של היום השביעי ליום השישי. ואם ביום השישי אוספים מנה כפולה, אין להם מה לדאוג או לחשוש מה יאכלו בשבת. השם רוצה שנשמור את השבת, לכן הוא יצר מנגנון שמאפשר לנו לעשות זאת.
 
חישבו לעומק על משמעות הנאמר בפסוקים הנ"ל. כי ביניהם, תמצאו גם פסוק בו מביע משה את מורת רוחו על אלה שיצאו בכל זאת לאסוף את המן ביום שבת, ובמעשה זה הראו עד כמה הם לא בוטחים בהשם. דבריו מהדהדים לאורך כל הדורות עד לימינו אנו ממש. "עד אנה מיאנתם לשמור מצוותי ותורתי"? ממה אתם כל כך מודאגים? מפרנסה? השם ייתן לכם היום מספיק גם למחר, רק "אל יצא איש ממקומו ביום השביעי"! ומה הפסוק הבא? "וישבתו העם ביום השביעי"…