תופסת כיוון חדש

המבחן האמיתי של האדם הוא למצוא
את הנישה שמתאימה לו, ולהשתמש בה
למטרה הנכונה. אני מודה שהאתגר
אתו התמודדתי היה קשה, אבל ההבטחה
שהתלוותה אליו התבררה כנכונה ואמיתית.

לפני מספר שנים, אחרי שעלינו לארץ ישראל, קניתי ספר שתפס אותי רגע לפני שיצאתי מחנות הספרים. "הנה ימים באים" – לנוכח אתגרי התקופה הגורלית ביותר, מאת הרב עזריאל טאובר. הפוקוס העיקרי בספר הוא על המשיח, כולל הנבואות והסימנים להגעתו. יש בו המון אינפורמציה וזה בעצם ספר מעורר מחשבה ומאוד רלוונטי לזמננו. אבל החלק שממש תפס אותי, אפשר לומר שהכי הטריד אותי, היה הפרק האחרון העונה לכותרת "תחשוב על זה". בפרק זה הרב טאובר מציע אתגר מעניין: להימנע מכל קשר עם המדיה על כל גווניה וצורותיה במשך ארבעים יום. הרב מבטיח שאדם שעושה זאת, מוחו יתברר ויתבהר ויאפשר ל'יופי הפנימי שלך לזרוח ממקום עמוק בתוכך'.

המחשבה על זה הייתה קצת בעייתית בגלל שהבנתי שדבריו הם אמיתיים, אך עדיין, לא הייתי מוכנה לקיים את העצה שנתן. פעם, כשגרנו בקנדה, התנתקנו מרשת הכבלים אליה היינו מחוברים והפסקנו גם לצפות בטלוויזיה, חוץ מהחדשות כמובן, וזה לכשעצמו היה צעד גדול עבורנו. לצערי, כשהגענו לישראל קנינו טלוויזיה חדשה, כי יצאנו מתוך נקודת הנחה שכך נוכל ללמוד את השפה העברית מהר יותר. אני מניחה שכאשר אדם מחפש תירוצים היצר הרע שמח לעזור לו… בנקודה מסוימת, הצלחנו להוציא גם את זו מחיינו, ומצד שני, היה קרוב משפחה רחמן, כן הוא ממש ריחם עלינו, וקנה לנו טלוויזיה חדשה. הרשנו לטלוויזיה לפלוש לאוויר הקדוש של ביתנו ולהתגנב למוחם של ילדינו ושלנו כאחד. הפכתי לשותפה-בת-זוג שקטה, מתוכנתת, חלק משגרה אפורה מלאה בתוכניות טלוויזיה, דבר שגרם לי לתפקד כמו רובוט חי. ולא רק לי, לכל בני משפחתי. שעות על גבי שעות צפינו בה. כמה זמן בזבזנו… אפילו לתוכניות הטובות, אם אפשר לכנות אותן כך, היו מסרים נוגדים את השקפת היהדות – ערכים ואידיאלים כאחד.

במשך השנים, האתגר שהרב טאובר הציב בפני קוראי ספרו נשכח ממני, אחרי הכל, החיים מלאים במהמורות, עליות וירידות והמון משוכות, כך שאתגר זה אפילו לא נכנס לרשימת ה'דברים שעלי לעשות'. אבל זה היה עד לפני כמה שנים. קרובי משפחה שלנו, שהמודעות הרוחנית שלהם הייתה הרבה יותר גבוהה משלנו, דחפו אותנו לגרש את המסך הזה מביתנו, וזה היה כמובן באופן לא צפוי. לא חשבתי על זה ולא התכוונתי לעשות את זה, אבל בתוך תוכי ידעתי שהחיים בלעדי הטלוויזיה ושלל המסכים שמוצעים היום יהיה הדבר הטוב ביותר עבורי. הרגל זה הרגל, והוא היה הרגל רע, אך עדיין לא הייתי מוכנה. הטלוויזיה הייתה עבורנו מקום מפלט מכל הבעיות שהיו לנו באותה תקופה. ובמקביל, התחלתי להכיר את חכמתו של רבי נחמן מברסלב דרך ספריו של הרב שלום ארוש (המתורגמים לאנגלית על ידי הרב אליעזר רפאל ברוידא) ובעזרת הדיסקים ששמעתי. אט אט נפתחתי לרעיון הגמילה מהמסך הקטן. כי לא רק שהיא לא הזינה את הנשמות שלנו, אלא הצפייה בה גרמה לנזקים. ככל שצפינו בה יותר כך נותרו לנו פחות רגעים יקרים לחיות חיים של תורה. הריאות התמלאו באוויר לא נקי, והכי מצחיק (או עצוב), שזה היה במכוון…

השם מכוון את חיינו בדרכו הנפלאה גם כשאנו לא מודעים לזה. הוא שלח שליח נוסף שיעזור לנו להגיע להחלטה הברורה והטהורה, רב חשוב ומוכר שניהל מסע שכנוע, ממש כך, להיפטר מהטלוויזיה. אחרי שצפינו בכמה תוכניות שלו באינטרנט (אינטרנט? זה כבר סיפור אחר) הרגשתי שאני כבר מוכנה לעשות את זה. אחרי התייעצות עם בעלי, כששנינו מבינים שזה מה שאנחנו רוצים, ניתקנו את הכבל האחרון, והטלוויזיה הצטרפה לערימת הזבל שהצטבר בפח האשפה השכונתי.

החלטה נפלאה! מאותו יום התקדמנו ברוחניות שלנו, ממש קרש קפיצה שלא חלמנו עליו. הסוכן הכפייתי של תוכניות הבידור והאירוח למיניהן הפך אותנו לעצלנים, כך גילינו כשהבנו מה עשינו עד עכשיו בזמן הפנוי שלנו. ההדרכה הרוחנית עזרה מאוד ובעזרתה יכולנו לנצל את הזמן הפנוי שהיה לנו כמו שצריך. זהו, את הזמן היקר שלנו השקענו בעבודת השם ומציאת המטרות העיקריות והחשובות של חיינו.

אני לא יכולה לתאר לכם את הרגשת החופש והסיפוק העצמי שחוויתי תוך כדי ניצול הזמן הפנוי, בדרכים יצירתיות מאוד, והכל לשם שמים. תודה לא-ל, השם נתן לי את ההזדמנות להרחיב אופקים. הוא פתח בפניי עולם חדש ממש, עולם שהדחקתי מאז ימי התיכון. תמיד אהבתי לכתוב – סיפורים, שירים, וגם לצייר. והשם, ברחמנותו ואהבתו הגדולה, עזר לי עם זה וכבר קרוב לשנה שאני כותבת – מאמרים, סיפורים, שירים. מעולם לא הייתי מגיעה להשראה כזו, ליצור דברים נפלאים שהשם מזכה אותי, אם הייתי ממשיכה לרבוץ מולה כל ערב ולא לעשות שום דבר עם עצמי חוץ מ… לצפות בה.

אחרי שהוצאנו אותה מביתנו, רוח חדשה ומעניינת נכנסה לסדר החיים החדש שלנו, ויותר זמן לקבל את אורו של השם שקרני הטלוויזה דחו. אחרי הכל, אי אפשר לצפות שהקדושה תחיה תחת אותה קורת גג עם היצר הרע.

בורא עולם העניק לכל אחד מאיתנו כישרונות מיוחדים שעוצבו במיוחד עבורנו, ולא סתם. הם נועדו לגרום לנו להיות שמחים יותר, וכמובן להקל עלינו בקיום המשימה שהוטלה עלינו כאן, בעולם הזה. המבחן הוא למצוא את הנישה האישית הזו ולהשתמש בה למטרה הנכונה.

כן, אני מודה שהרב טאובר צדק במאת האחוזים כשהציב בפניי, דרך הספר שלו, את האתגר הזה וגם את ההבטחה למי שיעמוד באתגר – שהתבררה כנכונה ואמיתית. ואם כך, הרשו להעביר לכם את שרביט האתגר כדי שתנסו בעצמכם. אם המסך הזה תלוי על הקיר בסלון (או בכל מקום אחר בבית) נתקו אותו, כבר עכשיו. אני מבטיחה לכם שתגלו דברים שלא ידעתם על עצמכם. והקשר עם השם? כאן מחכה לכם הפתעה נעימה ומתוקה.

ומה עם הציור, אתם שואלים? זה התחביב הבא שאני מתכוונת להגשים.