תורה טו-המשך

וזה שאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההיא אקרוקתא, דהוי כי אקרא דהגרוניא. ואקרא דהגרוניא כמה הוי, שיתין בתי. אחא תנינא בלעה, אתא פושקנצא ובלעה לתנינא, וסליק יתיב באילנא. תא חזי, כמה נפיש חילא דאילנא. אמר רב פפא בר שמואל: אי לאו דהוי חתם לא הימניה:

                                                                                                                                                          

פירוש רשב"ם: אקרוקתא – צפרדע. כאקרא דהגרוניא – גדול היה כאותה כרך. ואקרא דהגרוניא כמה הוי שיתין בתי – תלמודא קאמר לה. אתא תנינא – רבה קאמר לה. פושקנצא – עורב נקבה. באילנא – על ענף אחד, כדרך העופות. לא הימני – לא האמנתי.

 

אקרותא – פירוש רבנו שמואל: צפרדע, וזה בחינת עליית היראה לשורשה, היינו דעת, כי צפרדע היא מילה מורכבת: ציפור דעה (תדא"ר פ"ז ובכוונות ההגדה), וציפור הוא בחינת בחינת יראה, בחינת ארץ, כמו שכתוב (ישעיה כד): מכנף הארץ זמירות וכו’, וכמו שכתוב (שם ס): מי אלה – אותיות אלקים – כעב תעופינה וכו’, ודעה היא שורש היראה.

ודמיא לאקרא דהגרוניא – לשון (שם נח): קרא בגרון, שזה בחינת תורה שבנגלה, כמו שאמרו חז"ל (עירובין נד.): למוציאיהם בפה, כי על ידי עליית היראה לבחינת דעת זוכין לתורה שבנגלה.

ואקרא דהגרוניא כמה הוה שיתין בתי – זה בחינת תפילה, כי כשאנו קוראין להקב"ה בתארים של בשר ודם, והוא נמצא לנו בכל קוראנו אליו, זה חסד השם יתברך, כי אם לא היה בחסדי השם יתברך, לא היה כדאי לקרוא ולכנות את השם יתברך בתארים ושבחים ותבות ואותיות, אבל זה הכל חסד של השם יתברך. וזהו: שיתין בתי – זה בחינת חסד, בחינת אברהם, כמו שכתוב (שיר השירים ו): שישים המה מלכות, פירש רש"י: זה בחינת אברהם, ובתי – לשון בתי מלכות. וזה (שם ב): סמכוני באשישות – כמו שמשימין אשישות כנגד אור גדול כדי להסתכל באור הגדול על ידי אשישות, כן גזר חסדו לסמוך אותנו בתארים ושבחים אלו. וזה לשון סמכוני, שהוא בחינת סמ"ך, ובחינת שישים המה מלכות, בחינת אברהם שהוא בחינת סמ"ך בתי.

ואתא תנינא ובלעה – תנינא זה בחינת נחש, שמסית את האדם, שיתפלל לתועלת עצמו, כמו: הב לנא חיי ומזונא, או שאר תועלת.

ואתי פושקנצא ובלעה – פרש רבנו שמואל: עורב, ואמרו חז"ל (עירובין כב): "מי שמשחיר פניו כעורב", ו"מי שנעשה אכזרי על בניו כעורב", היינו שמתפלל בלי שום כוונת תועלת עצמו, ואינו חושב לכלום את עצמו, ונתבטל כל עצמותו וגשמיותו, ונתבטל כאילו אינו בעולם, כמו שכתוב (תהלים מד): כי עליך הורגנו כל היום, וזה בחינת (שיר השירים ה): שחורות כעורב.

 

ועל ידי זה: סליק ויתיב באילנא – שזוכה לבחינות תורה שבנסתר, כמו שכתוב (תהלים יח): ישת חושך סיתרו – שסיתרי תורה אדם זוכה להם על ידי חושך, היינו מסירת נפש, שמשחיר פניו כעורב, כי הם בחינת חושך על שם עומק המושג. וזה בחינת סליק ויתיב באילנא – ששם מדור הנשמות, כמו שכתוב (זוהר משפטים דף צט.): כל נישמתין מאילנא רברבא נפקין, והוא בחינת עולם הבא, ששם אריכות ימים, כמו שכתוב (ישעיה סה): כימי עץ ימי עמי, וזה זוכה על ידי תפילה, כי הקב"ה מתאווה לתפילתן של ישראל, וכשישראל מתפללים לפניו וממלאים תאוותו, אזי נעשה, כביכול, בבחינת אשה, שהוא מקבל תענוג מעימנו, כמו שכתוב (במדבר כח): אשה ריח ניחוח לה’ – על ידי הריח נינוח שמקבל נעשה בחינת אשה ו"נקבה תסובב גבר" (ירמיה לא), שהקב"ה נעשה בבחינת מלבוש נגלה, היינו מבחינת שהיה מתחילה בנסתר, עכשיו נתגלה על ידי התפילה, וקודשא-בריך-הוא ואורייתא כולא חד, ואז על ידי התפילה נגלה אוריתא, היינו סתרי אורייתא.

תא חזי כמה נפיש חילא דאילנא – היינו כמה נפיש חילא דהאי סתרי תורה, שאין יכולים להתלבש בשום דבר מוגבל, בשום גוף, אלא במי שמשחיר פניו כעורב ונעשה כעורב על בניו:

 

 

וזה בחינת (אבות פרק ו) חמישה קניינים שקנה בעולמו:

תורה קניין אחד – זה בחינת תורה שבנגלה.

שמים וארץ קנין אחד – זה בחינת העלאה היראה לדעת. ארץ זה בחינת יראה כנ"ל, ושמים זה בחינת דעת, כי דעת הוא חיבור, כמו שכתוב (ברשית ד): והאדם ידע, וזה בחינת שמים – אש ומים מחוברין יחד (חגיגה יב. ב"ר פרשה ד).

אברהם קנין אחד – זה בחינת תפילה, בחינת שיתין בתי, שישים המה מלכות כנ"ל.

ישראל קנין אחד – זה בחינת משפט, המעלה את היראה כנ"ל, כמו שכתוב (תהלים קמז): חוקיו ומשפטיו לישראל.

בית המקדש קנין אחד – זה בחינת סתרי אורייתא, שזוכין להם על ידי התפילה, שהיא בחינת אברהם. וזה (שם עח): הר זה קנתה ימינו – שזה ימין בחינת תפילה, בחינת אברהם, ונקרא הר על שם עומק המושג, ונקרא בית המקדש, בחינות קודש, בחינות ראשית, וכל זר לא יאכל קודש (ויקרא כב), ולא יאכל בו אלא מקודשיו ומקוראיו, ובית המקדש שהוא בחינת בחינת סתרי אורייתא:

 

 

וזהו פירוש: ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים – ממלכת זה בחינת תורה שבנגלה, כי בה מלכים ימלוכו (משלי ח), ומלכות הוא בחינת נגלה, כי אין מלך בלא עם, והכל צריכין למלך, כי הכל צריכין למרי חיטייא. וכהנים זה בחינת תפילה, בחינות אברהם כנ"ל, כמו שאמרו חז"ל (נדרים לב:), שאמר הקב"ה לאברהם: אתה כהן לעולם וכו. וגוי קדוש – זה בחינת בית המקדש, בחינות תורה שבנסתר, הנקרא קודש. ועל ידי מה זוכה לאלו הבחינות – על ידי שיעלה ויקשר בחינת יראה לבחינת דעת על ידי בחינת משפט כנ"ל. וזהו: אלה הדברים אשר תדבר – זה בחינת יראה, הנקרא דבר, כי עיקר הדיבור שם הוא, כמו שאמרו חז"ל (ברכות ו:): מי שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעים. משה הוא בחינת דעת, וזה: אשר תדבר דייקא, וזה (שמות יח): כי יהיה להם דבר בא אלי – שישראל, שהם בחינת משפט כנ"ל, הם מעלין ומקשרין (היראה) לבחינת משה, לבחינת דעת. וזה: אל בני ישראל דייקא – כי הם בחינת משפט, כמו שכתוב: חוקיו ומשפטיו לישראל. נמצא, שעל ידי שמקשרין היראה על ידי המשפט לבחינת דעת, זוכין לתורה של נגלה, ועל ידי תורה שבנגלה זוכין לתפילה, ועל ידי תפילה זוכין לסתרי אורייתא. דבר  זה בחינת יראה, כמו שכתוב (מלאכי ג): אז נדבר יראי ה’: 

 

ח

 

 

עיני –  זה בחינות דעת, כמו שכתוב (בראשית ג’): ותפקחנה עיני שניהם. גם דעת הם עשר שמות [הוי"ה] גימטריא שני פעמים עין כידוע. בנאמני – זה בחינת אהרן, כמובא במדרש "שוחר טוב". ואהרן הוא בחינת משפט, כמו שכתוב (שמות כ"ח): ונשא אהרן את משפט בני ישראל. ארץ – זה בחינות יראה כנ"ל לשבת עמדי –  זה בחינות סיני, שיפלות (ישעיה נ"ז): אשכון את דכא, כנ"ל. הולך בדרך תמים – זה בחינות תפילה, בחינת אברהם כנ"ל, כמו שכתוב (בראשית י"ז): התהלך לפני והיה תמים. הוא ישרתני – זה בחינת סתרי אורייתא. זה בחינת הוא, בחינות עולם הבא (זוהר ויצא קנ"ד ע"ב קנ"ח ע"ב):