תורה נז – המשך

 

ולהקים אמונה הנפולה היא ע"י בחינת יעקב, היינו ע"י נדר, שידור איזהו נדר (ר"ל ויקיים מיד, עיין בהשמטות), וע"י הנדר ישוב לאמונת חכמים. כי כשאין לו אמונת חכמים, זה בחינת הסתלקות החכמים, בחינת פלא, בבחינות (ישעיה כ"ט): הנני יוסיף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו, ודרשו חז"ל (מ"ר איכה א’), שזה נאמר על סילוקן של חכמים. ותיקונו של הפלאה הזאת, היינו של סילוקן של חכמים, תיקונו הפלאה של נדר, בבחינת (במדבר ו’): כי יפליא לנדור נדר, כי ע"י הנדר הוא עולה לשורש שהחכמים מושרשים שם, היינו בחינת פליאות חכמה (ספר יצירה, וע’ זוהר בלק דף קצ"ג ע"ב), ויודע ומכיר מעלות החכמים, ועל ידי זה הוא שב ומאמין בהם.

 

וזהו בחינת (ישעיה כ"ה): אודה שמך כי עשית פלא, ועל ידי זה: עצות מרחוק אמונה אוֹמֶן, היינו על ידי בחינת נדר, שהוא בחינות פלא, נתתקן אמונת חכמים, שעצתם מרחוק, בבחינת: ממרחק תביא לחמה (משלי ל"א), כי דברי תורה עניים במקומם ועשירים ממקום אחר (ירושלמי ר"ה פרק ראוהו בית דין), שהחכמים למדים דבריהם ממקומות רחוקים שבתורה, שזה נמסר להם לדרוש התורה לכל חפציהם בשלש-עשרה מידות שהתורה נדרשת בהן, ומחוייבים אנחנו להאמין לכל דבריהם, בבחינות: לא תסור מן הדבר וכו’. ויעקב הוא בחינות נדר, שהוא ראש לכל הנודרים, כמו שכתוב (בראשית כ"ח) וידר יעקב נדר:

 

וזהו: מידי אביר יעקב (שם מ"ט) – בשביל לתקן ידי המלאך, הנקרא אביר, צריך להשתמש בנדר, שהוא בחינת יעקב כנ"ל. כי: משם רועה אבן ישראל – היינו על ידי הנדר נתתקן האמונה הנקרא רועה, בבחינת: ורעה אמונה (תהלים ל"ז). וכשנתתקן האמונה, נתתקן הידיים, בבחינת לא תסור כנ"ל:

           

ג

 

וכשנתתקן הידיים הנ"ל על ידי נדר כנ"ל, על ידי זה מתנוצצים בו אורות האבות, כי נדר זה בחינת אור יעקב, וידיים הם אברהם ויצחק, שהם ימין ושמאל. וזה בחינות (שם ע"ח): נגד אבותם עשה פלא, היינו שע"י פלא הנ"ל, מתנוצצים בו אור האבות. וזהו סופי תיבות של שמות האבות בק"ם (כי סופי תיבות של אברה’ם יצח’ק יעק’ב הם אותיות בקם) נוטריקון: ב’שמן ק’דשי מ’שחתיו (תהלים פ"ט), שהיא רמז בחינות נדר, כי כן כתיב בנדר יעקב (בראשית כ"ח): והאבן הזאת אשר וכו’, וכתיב (שם ל"ה): ויצוק עליה שמן, היינו על ידי הנדר מתנוצצים על האדם אור האבות:

 

 

ועל ידי האורות האלו עולה ומתענג בעונג שבת, בבחינות (ישעיה נ"ח): אז תתענג על וכו’ והרכבתיך על במתי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך. במתי ארץ הם אברהם ויצחק שהם הידיים, שהם זרועות עולם, והאכלתיך נחלת יעקב – זה בחינות נדר הנ"ל. וע"י האבות עם האמונה הנ"ל זוכה לעונג שבת, בחינת שין בת. שין – זה בחינת אבות, בת – זה בחינות אמונה, בחינות: בת היתה לאברהם וכו’, (ב"ב דף ט"ו ע"ב, דרשו שם על פסוק וה’ ברך את אברהם בכל, בת היתה לו לאברהם ובכל שמה), בחינת (משלי כ"ח): איש אמונות רב ברכות:

 

 

ועונג שבת הזה, זה בחינת אכילה בקדושה, כי אכילת ימי החול נהנה ממנה גם כן הסטרא-אחרא, אבל מאכילת שבת, אין חלק לסטרא-אחרא כלל וכלל. וזה שציוה אותנו על אכילת שבת, כמו שכתוב (שמות ט"ז): אכלוהו היום כי שבת היום לה’, כי אכילת שבוע נעשה קדושה ואלקות גמור, בלא תערובת סיגים כלל, ויכול לפעול באכילת שבת מה שפועל בתענית, היינו להפיל אויביו לפניו בזכות עונג שבת כמו שפועל בצום. ועל שם זה נקרא שבת, כי בסגולתו להשבית אויב ומתנקם (תהלים ח’):

 

ו

 

כי ע"י הצום אויביו נופלים לפניו, כי ע"י הכעס, הבא מהכבד, בחינת כבד כועס (ברכות ס"א ע"ב), נתעורר המקטרג הגדול, שהוא עשו, הוא אדום, שאחיזתו בכבד (זוהר פנחס רל"ד ותיקון כ"א). והוא אדמוני, שהוא בחינת כבד, שהוא מלא דם. ומן המקטרג העליון נתעוררים ונשתלשלים מקטרגים וצרים למטה על אדם הכועס ושולטים עליו, ואינם יראים מלפניו, כי על ידי הכעס נדמה להם כבהמה, בבחינת (תהלים מט): נמשל כבהמות נדמו. כי עיקר המורא שמתיראין מן האדם, בבחינת (בראשית ט’): ומוראכם וחיתכם, אינו אלא ע"י הצלם אלקים שבפני האדם, וע"י הצלם, האדם הוא אדם. וכשסר צלם, אזי יוצא מגדר אדם לגדר בהמה, ואז סר מוראו.