תורה נז – שאלו את רבי יוסי

א

 

דע, כי כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא, נברא ממנו מלאך (חגיגה יד), וכל דיבור ודיבור נחלק לכמה ניצוצות, בבחינת (ירמיה כ"ג): כפטיש יפוצץ סלע. כמו כן נבראו כמה וכמה מלאכים, לפי רוב הנצוצות. ודיבור הכולל את הנצוצות נברא מלאך, שהוא שר וראש על המלאכים שנבראו מן הנצוצות, והם מחנהו. וכל מלאך ומלאך הוא ממונה על איזהו דבר, ואפילו כל אילנות ועשבים יש עליהם ממונים, כמו שאמרו חז"ל (ב"ר פ’ י): אין לך עשב מלמטה, שאין לו מלאך מלמעלה וכו’. וכל מלאך מקבל חיותו מהדיבור, ומשפיע לתוך הדבר שנמנה עליו, היינו לאיזה עשב או דבר אחר שהוא ממונה עליו. ושני הכוחות האלו, היינו כח שיש למלאך לקבל וכח להשפיע, מכונים בבחינת ידיים, ביד ימין מקבל חיותו, וביד שמאל משפיע, בבחינות: ומכה אותו ואומר לו: גדל (שם) והכאה היא בחינת שמאל.

 

נמצא, שכל הרפואות תלויים בתורה, בבחינות (משלי ד’): ולכל בשרו מרפא, כי התורה נותנת כח למלאכים, והמלאכים משפיעים לעשבים, ועשבים מרפאים בכח התורה. ומי שפוגם באמונת חכמים ופורץ גדרם, אזי אין רפואה למכתו, בבחינות (שבת ק"י): דלמא חיוויא דרבנן טרקיה שאין לו אסוותא, כי הפורץ גדרם, על ידי זה מסיר הידיים מן המלאכים, לפי בחינות הסרתו מדרך דברי רבנן. וזהו (דברים י"ז): לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל – לפי בחינות הסרתו, אם סר מדרך דברי רבנן לימין, בזה סר ימין המלאך, ואין לו כח לקבל. ואם סר לשמאל, בזה סר יד שמאל מהמלאך, ואין לו כח להשפיע. וכשנפגם איזהו יד המלאך, אזי אין לזה האדם אסוותא, כי זה העשב שבו תלוי רפואתו, אין לו כח לרפאות, כי אין משפיע לו:

 

וזה בחינת (דברים כ"ח): מכה אשר לא כתובה בתורה – זהו מיתת תלמיד חכם, היינו המיתה שתלמידי חכמים ממיתין איזהו אדם, כי חולאת הבאה לאדם על שעבר על דברי רבנן אין לו רפואה, והוא מת מן החולאת, זה המיתה באה ע"י מכה אשר לא כתובה בתורה, כי דברים שלא נכתבו בתורה נמסרו לחכמים, ואנחנו מצווים לשמוע מהם, ויש מי שמזלזל דבריהם, ואין מאמין דבריהם, מחמת שנדמה לו שמדאורייתא אינו כן, ועל ידי זה נחלה במכה שאין לו רפואה, ומת בה. ויש יסורין של אהבה, השולטין על האדם שהוא צדיק, והוא מוכה ביסורין, ואין רפואתו תולה ברפואת עשבים, כי הוא איש צדיק, ולא פגם ידי המלאך, והידיים הם שלמים. וזה (שיר השירים ב’): כי חולת אהבה אני, שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. היינו, חולת אהבה יכולה היא לשלוט על איש אחד, ואין רפואתו תולה בהידיים הנ"ל, כי הידיים בבחינתו הם שלמים, בבחינת: שמאלו תחת וכו’:

 

וזהו כשבא ר’ יוחנן לתנא שנחלה ביסורין ואמר לו: חבילתן עליך יסורין? אמר: לא וכו’, אמר לו: הב לי ידך וכו’ (ברכות ה’ ע"ב). כי ר’ יוחנן סבר, שאלו יסורין הן יסורין של אהבה, וזהו ששאל אותו: חביבין עליך יסורין? ששאל אותו אם חביב עליו היסורין, היינו אם יסורין של אהבה הם. והשיב לו: לא וכו’. וכששמע ר’ יוחנן, שהיסורין לא של אהבה הן, חשב דילמא פגם, חס ושלום, בידיים הנ"ל, ובשביל זה אין לו רפואה, וזה שאמר לו: הב לי ידך, כדי שידע אם פגם בדברי רבנן, חס ושלום, כנ"ל. ותיכף כשיהב לו ידא, אוקמוהו, כי לא היה יסורין של אהבה, ולא פגם בידיים, בשביל זה היה יכול לחיות ולקום מחליו:

 

וזהו: ומשך אבירים בכחו, יקום ולא יאמין בחיין (איוב כ"ד). כי על ידי שאין מאמין בתלמידי חכמים הנקראים חיים, כמו שאמרו חז"ל (ברכות י"ח): ובניהו בן יהוידע בן איש חי – צדיקים אפילו במיתתם נקראים חיים, על ידי זה הוא נופל בחולאת אשר לא יאמין בחייו, היינו שאין שום אדם מאמין שיחיה מחולי זה, כי אין רפואה למכתו כנ"ל. ותקונו – שיקים אמונה הנפולה, ויאמין אמונת חכמים. וזהו: יקום ולא יאמין בחיין – היינו זה שלא האמין בחכמים, הנקראים חיים, יקים זאת האמונה הנפולה, ועל ידי זה יקום מחולאת הזאת, שלא האמין עד עכשיו שום אדם שיש לו שום רפואה על מכתו, ועל ידי אמונתו יתרפא, כי ע"י אמונת חכמים מתקן בחינות ידיים של מלאכים, והם מקבלים ומשפיעים כוחות לעשבים לרפואתו. וזה: ומשך אבירים בכחו, היינו שהמלאכים, הנקראים אבירים, כל אחד ואחד נחזר לו כחו ,היינו כ"ח פירקין דידיים, וממשיכים שפע לכל הדברים שנתמנו עליהם, ואז יש לו רפואה כנ"ל, כי דברי חכמים עושין ומתקנין בחינת הידיים כנ"ל: