תכלית

 

עניין התענית שמתענים ביום שמת בו אביו ואימו, כי בכל שנה ושנה נעשה מחדש בחינת תיקון הנשמות הגדלים בשדה העליונה. וזה בחינת הקדיש אומרים ביום שמת בו אביו ואימו, וכן הנר שמדליקים אז, והכל בשביל תיקון נשמתם, שעיקר תיקונם הוא לזכות להיכלל בשלימות בבחינת התכלית ששם כולו אחד כולו טוב, מחמת שבעולם הזה אי אפשר להיכלל בזה התכלית, כי אם שסותמין עיניו מחיזו דהאי עלמא לגמרי, שעל ידי זה נכללים בתכלית, שהוא בחינת עולם הבא, שאין בו לא אכילה ולא שתיה וכו’. וזה בחינת התענית שפורשין עצמן מחיזו דהאי עלמא מאכילה ושתיה ומתאוות עולם הזה. וזה תיקון לנשמת אביו ואימו שיזכו להיכלל בשלימות בהתכלית.

 

 

 

רבי אליעזר אקרמן ז"ל שהיה גר בחיפה והיה בא מידי שנה לקיבוץ אנשי שלומנו בראש השנה, סיפר את סדר השתלשלות התקרבותו לאנשי שלומנו, ומעשה שהיה כך היה:

 

רבי אליעזר מעודו היה בר מזל, עשיר גדול ובעל נכסים רבים מאוד. והנה בעת המהפיכה שהיתה ברוסיה, פירנס כעשרה משפחות מאנשי שלומנו שלא חפצו לעבוד בשבת, והיה זה מצידו מסירות נפש ממש, וידע היטב שיבוא גם יומו ויצטרך לתת את כל הונו ורכושו לממשלה ומי יודע אם ישאר חי, כי כידוע הרגו הבולשביקים את כל העשירים.

 

פעם כשפנה בצערו אל כמה מאנשי שלומנו הנ"ל בשאלתו: "מה יהיה עימי בסופי?" ענו לו הם בבטחה: "אתה דואג? עליך בודאי תגן זכותו של רבנו מכיון שאתה תומך בחרוף נפש עבור אנשיו".

 

ואכן פעם אחת נכנסה אליו קבוצה של חיילים עם מפקדם בראשם ודרשו ממנו פירוט על רכושו ונחלותיו, ומסר להם פירוט על כל רכושו. אחר כך ביקש ממנו המפקד את ניירותיו האישיים, ומסר לו, לפתע נענה המפקד לחייליו: "מה אנו מחפשים בביתו, הלא אין הוא כלל מתושבי רוסיה, כי איש זר הוא" – ותיכף יצאו והלכו ממנו, והוא עמד משתומם, ולא ידע אם אכן באמת שמע נכונה.

 

אחר כך חזר המפקד לבדו, ואמר לו: "ראה נא, אילו לקחתי כל רכושך הרב לא היה לי עצמי מזה כלום, על כן מבקש אני ממך, היות שהצלתי אותך, תן לי זוג מגפי עור משובחים". רבי אליעזר מרוב שמחה הוציא לו תיכף שני זוגות, מרוב התפעלותו בבטחון דבריהם של אנשי שלומנו שאמרו לו שללא ספק ינצל מידיהם, על כן נמשך אל אנשי שלומנו והתקרב אליהם יותר ויותר.