תמימות

 

צריך האדם להיזהר ביותר שלא להטעות את עצמו ושלא להפוך דברי אלוקים חיים, חס ושלום, וביותר ויותר צריך להיזהר בעניין זה לעניין מחלוקת, וכבר ראינו כמה נפשות שירדו חיים שאולה, לא עלינו, על ידי שהירבו במחלוקת על הכשרים מחמת טעות דעתם ושנדמה להם כאילו כוונתם לשם שמים. וגם לעניין עצמו לבד בעבודת השם יתברך, צריכים גם כן לצעוק ולזעוק הרבה להשם יתברך, שיוליכהו בדרך הישר והאמת תמיד, אולי יזכה להתקרב להשם יתברך כראוי, וכאשר צעק דוד המלך הרבה על זה, כי צריכים זכות גדולה וישועה גדולה ורחמים גדולים והשתדלות ויגיעה גדולה כל ימי חייו, שיזכה לפלס דרכיו באמת בכל עת כדי ללכת בדרך הקודש באמת לאמיתו, ולא יטה לימין ולשמאל ולא יטעה את עצמו באיזה דבר, חלילה, על ידי שאין הכלים של המוחין שלו שלמים כראוי, אבל על כל פנים כששומר את עצמו שלא יהיה נוטה מדרכי התמימות, אזי הוא בטוח ממכשול גמור, כי הולך בתום ילך בטח.

 

 

 

בעת שעבר רבנו מהעיר זלאטיפאלי לגור בברסלב, ודרך הנסיעה עוברת דרך העיר אומן, עצר רבנו כדי לעשות את השבת באומן אצל רבי אברהם חיים, שהיה לו גם בית אכסניה באומן.

 

באומן פגש רבנו בשוחט, אחד מתושבי העיר שהיה צדיק נסתר, ודיבר עמו רבנו מעניין ההתקבצות אצלו על ראש השנה ואמר לו: "כל ענייני הוא ראש השנה".

 

שאל אותו השוחט אם יוכל להישאר עד ערב ראש השנה באומן כדי לסיים את מלאכת השחיטה עבור תושבי העיר לכבוד יום טוב, ויגיע לברסלב אל רבנו לראש השנה, על ידי אמירת שם של קפיצת-הדרך.

 

ענה לו רבנו: "אלי מגיעים עם סוסים ולא עם שמות" – ולא ידוע אם אכן הגיע השוחט אחר כך לראש השנה אם לאו.