תפילה

 

איסור חמור מאוד לאכול ולשתות קודם התפילה, כמבואר בזוהר הקדוש (ולא כמצוי עתה, בעוונותינו הרבים, שמקילים בזה, בפרט בשתייה קודם התפילה), וכמה צדיקים נזהרו שלא לשתות אפילו מים קודם התפילה, אף על פי שמותר מדינא, ועל ידי זה שאין אוכלים קודם התפילה, ממשיכים בחינת התיקון שנמשך על ידי תענית, כי גם זה הוא בחינת תענית שעות, ועל ידי זה נשלם הדיבור ומוציאים אותו ממצר הגרון, וזוכים לדבר דיבורים שלמים לפני השם יתברך בתפילתו, ובנוסף נשלמת האמונה, שהיא בעצמה בחינת תפילה, כידוע. וזוכים אף להתחיל לעסוק בעבודת השם בכל בוקר מחדש, בחינת (איכה ג): "חדשים לבקרים".

 

 

 

סיפר רבי נתן זצ"ל: לפני שהחל רבנו לומר תורה (ליקו"מ ח"ב,יז) המדברת מעניין השמחה בשבת, שאל אותי: האם אתה שמח בשבת? השבתי: אני? לפעמים נתעורר עלי איזה יראה בשבת שקוראים לה "פרום". והשיב לי: לא כך הוא, העיקר הוא שמחה!

 

ואז הוכיח אותי הרבה להיות בשמחה דווקא בשבת. ואמר את כל התורה הנ"ל מעניין מעלת השמחה בשבת, ונכלל שם שגם היראה עיקר עלייתה על ידי השמחה של שבת דווקא, כלומר שהעיקר הוא רק השמחה בשבת, ואז עולה היראה שהיא מה שאמרתי לו "פרום". והאריך הרבה מאוד בשיחה קדושה זו, והוכיח אותנו ואותי ביותר להתגבר ולהיות שמח וטוב לב בשבת ולהרבות בתענוגי שבת.

 

ואמר: כל הוצאותיו של האדם קצובים חוץ מהוצאות שבתות ויום טוב. הלא גם בעל הבית פשוט הוא, שמח בשבת בדגים ובז’ופִּיצֶא (המרק) שלו.

ואחר כך אמר לי: עתה יהא לך ממה להיות במרה שחורה (עצבות).

 

וכוונתו היתה כי מאחר שהוכיח אותי הרבה להיות בשמחה בשבת, יכול להיות שאהיה חס ושלום במרה שחורה ביותר מזה, מכיון שצריכים להיות בשמחה בשבת ואיני זוכה לזה. ובאמת כיון הוא מאוד למחשבתי בזה, כי תיכף בעת אמירת דבריו, התחילו לעלות על מחשבתי דאגות איך זוכים לשמחה בשבת. ובזה שאמר את דיבוריו הקדושים האלו, ניחם וחיזק אותי הרבה, שעל כל פנים לא יהיה לי מרה שחורה מזה, שאני מחוייב לשמוח בשבת.

 

        

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.