תשובה

 

כשמגרשים את האדם מגן עדן, כלומר שכל מה שהוא רוצה לעשות איזה דבר שבקדושה שהוא בחינת כניסה לגן עדן, מגרשים אותו ומבלבלים אותו.

 

ועיקר תקנתו שיעמיד עצמו אצל האמונה שהיא בחינת שבת, היינו שאף על פי כן יאמין שהשם יתברך מושל בכל וידו על העליונה, וסוף כל סוף יגמור את שלו ויהיה הכל כרצונו יתברך, כי יש תשובה בעולם.

 

ואף על פי שהוא רחוק עדיין מתשובה, אדרבא מתגרים בו עד שפוגם בכל יום יותר, חלילה, אף על פי כן הוא מאמין שיש בחינת תשובה, בחינת שבת-אמונה, שעל ידי זה נתתקן הכל, כי האמונה מתקנת הכל, ועל כן צריך להעמיד את עצמו אצל האמונה שהיא בחינת שבת, ואחר כך זוכה להשיג ולהבין איך לסדר ולתקן כל תיקוני השכינה, בבחינת "מיטה שולחן כסא ומנורה", המתתקנים על ידי קדושת שבת.

 

 

בשנת תרע"ט בעת פרעות הבולשביקים, נכנסו בליל שבת אחת כמה שודדים מקבוצה זאת לבית רבי אהרן מקיבליטש ושאגו עליו, כשנשקם מכוון אליו: "תן כסף, אם לא נהרוג אתכם". רצה בתו ותפסה את ידי אחד מהם וצעקה: "אל תעשה זאת". ענה לה חברו: "הזהרי ממנו הוא ירצח אותך".

 

רבי לוי יצחק ז"ל התחבא אז מתחת למיטה, כשראה שאכן הם הולכים לבצע את זממם בחותנו, יצא מתחת למיטה, ותיכף כשראו אותו רצו אליו וצעקו: "תן כסף". אמר להם: "הנה כבר אביא לכם". והיה אז לרבי לוי יצחק סכום מהנדוניה ששמר אותו: חצי מהסכום החביא בספר אחד ואת החצי השני בספר אחר. כשהלך לחדר להביא את הכסף היה חושך ולא ראה היכן באיזה ספר החביאם, ובדרך הילוכו לחדר הפציר בתפילה ונעשה לו נס שהספר הראשון שפתח היה בו חלק מהסכום, ונתן להם מיד.

 

שאלו אותו מהיכן לקח זאת, כי חשדו שמא החביא לעצמו עוד כסף, והראה להם את הספר. והם בראותם את העניות האיומה השוררת בביתם, האמינו לו שאין להם יותר והלכו להם. ובזכות ישוב דעתו של רבי לוי יצחק לפזר את הכסף בשני ספרים, נשאר להם עוד קצת כסף לזמן מועט לפרנסתם.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.