התחזקות

 

למרות שכל ישראל נחשבים כאיש אחד, כי בשורשם הם כלולים באחד, אף על פי כן כל אחד מישראל יש לו גבול וצימצום בפני עצמו בעבודת השם, כי דעת כל אחד שונה מחברו, וכל אחד יש לו שיעור בליבו לפי מדרגתו, בבחינת "נודע בשערים בעלה", כל אחד ‘כפום מה דמשער בליבו’.

 

וכן כל אחד עובד את השם כפי מידותיו הטובות: זה יש לו מידה טובה כזאת, ולשני מידה טובה אחרת, זה זהיר מאוד במצווה זו, ואילו חברו זהיר יותר במצווה אחרת. ואף על פי שבודאי צריך כל אחד מישראל לקבל גם את הנקודה הטובה שבחברו, למרות זאת גם בזה אסור להרוס את הגבול, שלא יתלהב יותר מדי ויכנס לגבול חברו, כי לפעמים גם בני ישראל הכשרים יכולים להפיל אחד את חברו על ידי שינוי דעותיהם. לכן צריך להיזהר בזה שלא יתלהב יותר מדי לפי מדרגתו, שלא יהיה בבחינת הריסה, חלילה, וגם שלא יהרוס את הגבול שבינו לבין חברו.

 

וזה בחינת מה ששבית המקדש מתכנסים כל ישראל כאיש אחד, ואף על פי כן כל אחד עומד על גבולו, בחינת ‘עומדים צפופים ומשתחווים רווחים’, שלא ישמע אחד בוידוי של חברו, כמאמר רבותינו ז"ל, כי כל אחד צריך לשוב אל הקב"ה כפי מדגרתו.

 

 

היו שני אנשים עניים שגרו בעיר אחת. אחד מהם היה נוסע מדי פעם אל רבי נתן כדי לקבל ולשמוע ממנו דברי אלוקים חיים, ואילו חברו היה נוסע לרב אחר שהיה מגדולי המפורסמים.

 

פעם אחת בשיחה שניהלו, אמר חברו של זה מאנשי שלומנו אליו:

 

"רבך (רבי נתן) נותן לך הרבה יותר ממה שהרבי שלי נותן לי, כי כשאני בא בתחילת החורף לפני רבי ושוטח לפניו את כל חסרונותי הנצרכים לי לימות החורף הקשים, הוא בעצותיו ובעזרתו ממלא לי חצי מחסרונותי, ונשארים לי שאר חסרונותי על כתפי, כי למרות שמסייע לי, לא נשארת לי עזרה זו אלא לתקופה קצרה, ואחר כך שוב אני נשאר ערום וחסר כל.

 

אולם כשאתה נוסע לרבך, אף שאינו מסייע לך בדבר, כי אף הוא עני מרוד, אולם מראה הוא לך בכוח דיבוריו ותורותיו שאין אתה חסר כלום, כי נותן לך דעת כזאת לראות שהכל טוב והכל לאמת חסדים וישועות. נמצא שאתה מקבל ממנו הרבה יותר ממה שאני קבלתי…"

 

        

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.