זמן תפילת מנחה,זמן קריאת שמע של ערבית ועוד

 

א. מצווה מן המובחר להתפלל תפילת מנחה מבעוד היום, קודם שקיעת השמש. ומכל מקום אם הציבור התעכבו מלהתפלל מנחה והמתינו למניין כדי להתפלל בציבור, רשאים להתפלל גם אחר השקיעה, בתוך שלוש עשרה דקות וחצי, בשעות זמניות, מהשקיעה. ומוטב להתפלל בציבור גם לאחר השקיעה, מאשר להתפלל ביחידות קודם השקיעה. שתפילה בציבור נשמעת ומתקבלת תמיד לפני הקדוש ברוך הוא. ולפיכך, מי שאינו מוצא מניין לתפילת מנחה אלא לאחר השקיעה, הנכון שיתפלל עם הציבור, ולא יקדים להתפלל יחיד קודם השקיעה. והדבר ברור שאין ציבור יכול לסיים את תפילת החזרה קודם צאת הכוכבים, יש לעשות חזרה כדין.

ב. מותר להתחיל להתפלל מנחה בסוף זמן בין השמשות שנמשך כשלוש עשרה דקות וחצי, זמניות, אחר שקיעת השמש, ואף על פי שיודע מראש שלא יוכל לסיים תפילתו אלא לאחר בין השמשות, שאז הוא לילה, מכל מקום הואיל והתחיל בהיתר גומר הולך אפילו בלילה. ואין צריך לשער שיוכל להספיק להתפלל את רוב התפילה קודם שיעבור הזמן. אולם ציבור שנתאחרו להתפלל מנחה, ואם יתפללו בלחש וחזרה לא תסתיים החזרה אלא בלילה, יש להם להתפלל בקול רם עם קדושה, כדי לסיים מנחה בתוך זמן בין השמשות.

ג. הדבר ברור שאין להתפלל תפילת מנחה אחר צאת הכוכבים, שהוא כרבע שעה אחר שקיעת השמש. ויש להזהיר את המתפללים אחר צאת הכוכבים, שהם מברכים ברכות לבטלה. ולכן אף אם מבקשים ממנו להשלים מניין, אין לו להשלים מניין ולסייע בידם להתפלל אחר צאת הכוכבים, אלא ילך ממקום זה.

ד. רשאים לומר וידוי ונפילת אפיים בכל משך זמן בין השמשות, שהוא שלוש עשרה דקות וחצי לאחר שקיעת החמה, ואין להחמיר בזה כלל. ובפרט לדידן שאין אנו נוהגים ליפול על פניהם ממש.

ה. בית כנסת שמתפללים בו מניינים רבים בזה אחר זה, כמו בכותל המערבי, ונכנס שם אדם להתפלל מנחה וערבית, וקודם שהתפלל מנחה שמע מהמניין הסמוך שליח ציבור שאומר "ברכו את ה’ המבורך" של תפילת ערבית, יענה עם הציבור ברוך ה’ המבורך וכו’, ואינו חושש. שהרי רשאי להתפלל מנחה גם לאחר שענה ברכו. אולם בערב שבת, אם שמע מהציבור שאומרים ברכו, והוא עדיין לא התפלל מנחה, לא יענה עמהם ברכו, ואם ענה, לא יתפלל מנחה, אלא יתפלל ערבית של שבת שתים.

ו. המתפללים בכותל המערבי, או בבית כנסת שיש שם מניינים רבים בזה אחר זה, ויש חסידים ואנשי מעשה שאחר שהתפללו ערבית מבעוד יום לאחר פלג המנחה (כמנהג הספרדים), שוהים שם לשמוע קדיש וקדושה, רשאים לענות קדושה של מנחה, לאחר תפילת ערבית שלהם, בין בחול בין בשבת, ואין לומר בזה שאחר שעשאו קודש בתפילת ערבית ליל שבת, לא יעשנו חול לענות קדושה השייכת למנחה של חול, הואיל ויש שם קדושה כזאת גם ביום השבת. וגם רשאים לענות אמן אחר חזרת המנחה.

ז. בית כנסת שהיו שם בימי החול רוב מניין שלא התפללו מנחה, ומבקשים לצרף אליהם לעשרה כאלה שכבר התפללו ערבית מבעוד יום, כמנהג עדות המזרח, רשאים להצטרף למניין לתפילת מנחה, ויענו אמן לקדיש ולחזרת השליח ציבור, וגם יענו קדושה, אף שהתפללו ערבית. אולם בערב שבת אין ראוי לאלה שעשאוהו קודש, לאחר שהקדימו והתפללו ערבית מבעוד יום, להצטרף למניין לתפילת מנחה של חול, ולענות לקדושה של מנחה.

ח. מותר להתפלל מנחה במקום שהציבור התפללו קודם לכן תפילת ערבית. ואפילו יחיד רשאי להתפלל שם מנחה. ורק בערב שבת החמירו בזה הפוסקים.

ט. הנוסע באוטובוס או ברכבת, והגיע זמן מנחה, ואי אפשר לו להתפלל בכוונה לכל הפחות באבות, לרגל טירדתו בנסיעתו, ואין דעתו צלולה לכוין שם, ואם ימתין מלהתפלל עד שיגיע למחוז חפצו, יעבור זמן מנחה, אם הוא רגיל לכוין בתפילתו לכל הפחות בברכת אבות, רשאי למנוע עצמו מלהתפלל מנחה, ובבואו לביתו יתפלל ערבית שתים. שהרי יודע בעצמו שבתפילה הסמוכה יגיע למחוז חפצו ותסור טירדתו מעליו ויוכל לכוין כראוי. אבל שהתחיל לנסוע קודם זמן התפילה, שאז רשאי להתפלל תשלומין, משום דהווה ליה אונס גמור, אלא גם אם נסע לאחר שהגיע זמן מנחה, כל שהיה סבור שיוכל להגיע למחוז חפצו קודם שיעבור זמן תפילה, או שחשב שיוכל להתפלל תוך כדי נסיעה, ואחר כך נתברר לו שאינו כך, לא חשיב מזיד, ויש לו תשלומין. ועל הצד הטוב ביותר, נכון להתנות באופן שהתחיל בנסיעתו אחר שהגיע זמן מנחה – שאם אינו חייב בתשלומין תהיה תפילתו לנדבה. וכל זה כשאינו יכול לכוין באוטובוס גם אם יתפלל בישיבה, אבל אם יכול לכוין בישיבה, עדיף להתפלל מיושב בכוונה מאשר להתפלל בעוד בלי כוונה. אבל לדחות תפילתו בכדי שיתפלל מעומד אינו רשאי, שהעמידה אינה מעכבת כל כך.

י. מנהג ספרדים לומר למנצח על הגיתית, קודם פרשת התמיד, ואחר כך פיטום הקטורת, אשרי יושבי ביתך וכו’. ואין המנהג לומר פרשת הכיור או פרשת העקידה במנחה. ולכתחילה אין לשנות מהסדר הזה, ואף יחיד המתפלל אצל האשכנזים, הנוהגים להתחיל התפילה מאשרי יושבי ביתך, נכון שיקדים מעט, כדי שיאמר קודם אשרי יושבי ביתך, וישלים אמירתו אחר העמידה. ומנהג הספרדים פשוט לומר "עלינו לשבח" גם אחר תפילת מנחה, ואין לשנות ממנהג זה.

יא. אם היה אומר "שהם משתחווים להבל וריק" שמע קדיש או קדושה, רשאי לענות אמן, מאחר שמכוין בעניית אמן זו לקדיש או קדושה, והמחמיר שלא לענות אמן זו היא חומרא הבאה לידי קולא לבטל עניית אמן. מיהו טוב להיזהר לכתחילה שלא יבוא לידי כך. וכמו כן במקום קללות כמו בקריאת שמע בפסוק וחרה אף ה’ בכם, וכיוצא בזה. הא דיעבד עונה ומכוין ליבו לשמים.

 

יב. מצווה מן המובחר להתפלל ערבית ולקרוא שמע אחר צאת הכוכבים, ומכל מקום כבר נהגו אצל הספרדים להקל להתפלל ערבית קודם השקיעה (אחר פלג המנחה שהוא שעה ורבע בשעות זמניות מצאת הכוכבים). ואף מתפללים מנחה סמוך לשקיעה, וסומכים תפילת מנחה לערבית. וצריך לחזור ולקרוא קריאת שמע אחר צאת הכוכבים. ומיהו נכון מאוד לקיים שיעורי תורה בין מנחה לערבית, ולהתפלל ערבית אחר צאת הכוכבים, שמצווה גוררת מצווה, ויש נוהגים שלא להתפלל ערבית מבעוד יום, ביום שהתפללו בו מנחה אחר פלג המנחה, שלא לעשות תרתי דסתרי ביום אחד. וגם בזה כבר נהגו להקל, ויש להם על מה שיסמוכו.

יג. לכתחילה צריך לקרוא קריאת שמע מיד בצאת הכוכבים, ולכתחילה ראוי להחמיר בכל העניינים שהם מצווה מן התורה, כמו מצוות קריאת שמע של ערבית וכו’, לעשותם היכא דאפשר לאחר שיגיע זמן צאת הכוכבים של רבנו תם, ולפי כך אף אם התפלל ערבית מבעוד יום, או לאחר השקיעה, ראוי לחזור ולקרוא קריאת שמע, לאחר שעבר זמן רבינו תם.

יד. זמן קריאת שמע הוא לכתחילה עד חצות לילה. ואם נתעכב עד אחר חצות, קורא קריאת שמע עם ברכותיה ומתפלל ערבית, עד עמוד השחר. ומי שהיה אנוס או חולה, ולא התפלל ערבית בעוד לילה, וכבר עלה השחר, יקרא קריאת שמע עם ברכותיה, אבל לא יאמר "השכיבנו". וקודם שיתפלל יתנה: אם אני יכול להתפלל ערבית עכשיו הן דרך חובה, והן דרך תשלומין, הריני מתפלל. ואם לאו תהיה תפילת נדבה. ויתפלל שחרית באותו יום אחר הנץ. וכל זה באונס גמור, אבל טעה או שגג, יתפלל שחרית שתים.

טו. המתפלל ערבית מבעוד יום, לאחר פלג המנחה, כמנהג עדות המזרח, וכשהגיע לסוף ברכת "מחיה המתים" שמע קדושה מהמניין הסמוך שהיו מתפללים מנחה, לא יענה עמהם, ושב ואל תעשה עדיף, מאחר ולא תקנו חז"ל קדושה בתפילת ערבית. ובפרט שדין הפסק בתפילת שמונה עשרה חמור מאוד. ומיהו יכול לשמוע ולכוין לשליח ציבור באמירת הקדושה. אבל האוחז בקריאת שמע וברכותיה של ערבית, או בין גאולה לתפילה של ערבית, ושמע קדושה של מנחה מהמניין הסמוך, יענה עמהם, ושלא כמי שחולק בזה. וכן שמע קדושה לאחר שסיים תפילת ערבית, ושמע קדושה ממניין סמוך, צריך לענות עמהם קדושה ואמנים של חזרה, בין בחול בין בשבת.

טז. מי שקרא קריאת שמע של ערבית, ונסתפק אם קראו בבין השמשות, או בלילה אחר צאת הכוכבים, כי היה סמוך לצאת הכוכבים, צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע בזמנה.

 

יז. מנהג ספרדים לומר ג’ פסוקים: ה’ צבאות עמנו וכו’, ה’ צבאות אשרי אדם וכו’, ה’ הושיעה וכו’, ואומרים חצי קדיש, ואחר כך אומרים "והוא רחום", ברכו, ומתחילים התפילה. ואם היו לומדים ואמרו קדיש על ישראל, ומתפללים מיד תפילת ערבית, אין צריך לחזור ולומר חצי קדיש, אלא יאמרו ה’ צבאות וגו’, והוא רחום וגו’, ברכו וכו’. ויש נוהגים לומר מזמור לדוד ה’ אורי וכו’ קודם תפילת ערבית, ובפרט כשעדיין לא הגיע זמן קריאת שמע.

יח. אחר עניית "ברוך ה’ המבורך לעולם ועד" שלפני מעריב ערבים, אין להפסיק בדיבור, אפילו לצורך מצווה או לצרכי רבים. וכן אין לענות ברוך הוא וברוך שמו. וכן אם שמע מהציבור שאומרים פסוק שמע ישראל, לא יפסיק לומר עמהם הפסוק. אלא יתחיל מיד ברכת אשר בדברו. אולם מותר לענות אמנים דברכות. וכן מותר לעיין בספר בהרהור בלבד. ומי שלא הספיק לומר והוא רחום שלפני תפילת ערבית וענה ברוך ה’ המבורך לעולם ועד, לא יאמר הפסוק אלא לאחר התפילה.

יט. בברכות קריאת שמע של ערבית, אין עונים אמן של ברכות, ואמן שאחר על ישראל ושל תתקבל, אלא חמישה אמנים הראשונים של הקדיש, כדין ברכות קריאת שמע של שחרית. והמתפלל ערבית מבעוד יום, ובאמצע קריאת שמע וברכותיה שמע קדושה של מנחה מהמניין הסמוך, פוסק ועונה עמהם.

כ. צריך לסיים בקריאת שמע ולומר "ה’ אלוקיכם אמת". ומי שמתפלל בציבור, מוטב שישמע תיבות אלו מהשליח ציבור. ויכוין ויצא ידי חובה. ואם השליח ציבור אינו בקי בענייני תפילה להוציא ידי חובה את הציבור בג’ תיבות אלו, כגון שאינו שליח ציבור קבוע, טוב שהיחיד יאמר עמו "ה’ אלוקיכם אמת". ואחר כך ימשיך "ואמונה כל זאת". אבל אם השליח ציבור הוא שליח ציבור קבוע, וכפי הנראה הוא בקי בענייני תפילה ויודע שצריך לכוין להוציא ידי חובה את השומעים באמירת תיבות אלו, עדיף יותר שישמע ג’ תיבות אלה מהשליח ציבור, ולא יאמרם בעצמו.