לקרוא הפרשה ב’ וא’ תרגום,דין תפילת מוסף בשבת

 

א. אבל בתוך שבעה ימי האבלות, חייב לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום. (שם שסה)

ב. פרשת "וזאת הברכה" יש לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום ביום הושענא רבה, ואם שכח לקרוא בהושענא רבה, יקרא בשמיני עצרת קודם שחרית, או יחד עם השליח צבור.(שם)

 

 

ג. פשט המנהג בשבת שלפני ראש חודש, לברך את החודש אחר קריאת התורה, ונהגו לברך את החודש מעומד. ויש מקומות שנהגו להזכיר את המולד. אך אין מנהגינו כן. ומכריזין על כל החודשים, מלבד חודש תשרי. ובשבת הסמוכה לתעניות י"ג בתמוז ועשרה בטבת, השליח ציבור מכריז לפני מוסף על הצום שחל ביום פלוני, אבל על שאר תעניות לא נהגו להכריז, מפני שהם ידועים ומפורסמים. והאשכנזים אין מכריזין על שום צום בשבת.

ד. זמן תפילת מוסף הוא מיד אחר תפלת שחרית, ואין לאחרה יותר מעד סוף שבע שעות מהיום. ואם לא התפלל מוסף ועבר שבע שעות, אף על פי כן יתפלל מוסף, [אלא שנקרא פושע]. ואם עבר היום, אין לה תשלומין לערב. (ילקו"י ד/א שסו)

ה. כל יחיד חייב להתפלל מוסף, בין אם יש ציבור בעיר בין אם אין ציבור בעיר. שאף שתפילת מוסף נתקנה כנגד קרבן מוסף, מכל מקום חובת יחיד היא. (ילקו"י ד/א שסח)

ו. מחנכים את הקטנים שהגיעו לחינוך להתפלל מוסף, שגם מי שלא הגיע לגיל עשרים שנה חייב בתפלת מוסף. וגם רשאי לעמוד כשליח צבור במוסף. (ילקו"י ד/א שסח)

ז. קודם תפילת מוסף נוהגים לומר אשרי יושבי ביתך, וחצי קדיש. ואם רוצים לקיים את דרשת הרב קודם תפילת מוסף, נכון שהרב ידרוש אחר סיום ההפטרה, קודם אמירת אשרי. ואם הדרשה התקיימה אחר אשרי, אין צריך לחזור ולזמר אשרי לפני תפילת מוסף. (שם שסט)

ח. נשים פטורות מתפילת המוספין של שבתות וימים טובים וראשי חודשים. וטוב שישמעו את התפילה מפי השליח ציבור. ומכל מקום אם מתפללות מוסף, אין למחות בידן, שיש להן על מה שיסמוכו. ויש מי שאומר שעל כל פנים חייבות להתפלל מוסף של ראש השנה ויום הכפורים, משום הרחמי נינהו, [וכן חייבות בתפילת נעילה של יום הכפורים, שמרבים בה בבקשת רחמים ותחינות]. (ילקו"י ד/א שע)

ט. יש לנהוג בכל קהילות ישראל לעשות חזרה גם בתפילת מוסף, של שבת ויום טוב, וכתקנת חז"ל. ובפרט במקומותינו שהתורה מחזרת על אכסניא שלה, וארץ ישראל היא כיום מרכז התורה בעולם, ורבו שיעורי התורה, תלמודי התורה והישיבות הקדושות, לפיכך אם יש באיזה מקומות קצת מהקהל המשוחחים באמצע חזרת השליח ציבור במוסף, יש להסביר להם חומר האיסור שבדבר, עד שימנעו מכך. ומי שמערער נגד מנהגינו, וטוען שמכיון שלא נהגו בעירו לעשות חזרה בתפילת מוסף, יש לנהוג כן בבתי הכנסת של עדתם, אינו אלא טועה, שהרי יש בזה איסור "לא תתגודדו", ואין לשנות ממנהגי ירושלים. (ילקו"י ד/א שעא)

י. ציבור שרוצים להתפלל שחרית ומיד לאחריה מוסף, ואחר הסעודה מתקבצים לקרוא בתורה, אין נכון לעשות כן, ורק בשעת הדחק יש להתיר לעשות כן. (ילקו"י ד/א שעא)

יא. הכהנים נושאים כפיהם בתפילת מוסף, ומצוה על כל הכהנים שבבית הכנסת לישא את כפיהם. וכהן שהוצרך לקדש ולשתות רביעית יין ולטעום פירות ומגדנות קודם תפילת מוסף, אינו רשאי לישא כפיו בתפילת מוסף, ואפילו לענין תפילת מוסף עצמה יש לצדד בזה אם מותר לו להתפלל מיד לאחר ששתה רביעית יין, והכל לפי מה שהוא אדם. ועל כל פנים מטעם זה מתירים לטעום קודם מוסף בלא קידוש על היין, שיש אומרים שקודם מוסף עדיין לא חלה חובת קידוש, ויש אומרים שמותר לטעום קודם קידושא רבה, ואם כן הוי ספק ספיקא להקל לטעום קודם מוסף בלי קידוש. ואם יש לו כזית עוגה, יקדש על היין, וישתה ממנו רוב רביעית בלבד, ויאכל כזית עוגה ויוצא בזה לכל הדעות. (ילקו"י ד/א שעב)

יב. כבר ביארנו שאם טעה והקדים להתפלל מוסף לפני שחרית, בדיעבד יצא ידי חובה.

יג. ש"צ שטעה והתחיל אחר הקדושה תכנת שבת, חוזר לאתה קדוש, ולא לראש התפילה.

יד. יחיד שנתעכב מלהתפלל מוסף עד שהגיע זמן מנחה, [שש שעות וחצי מהיום], צריך להקדים להתפלל של מנחה תחילה, ואחר כך להתפלל מוסף. ואם הקדים של מוסף למנחה, יצא. וכן אם נאנס ולא התפלל שחרית של שבת, ונזכר אחר שהגיע זמן מנחה, יתפלל תפילת מנחה, ואחר כך תפילת מוסף, ואחר כך תפילת התשלומין של שחרית. ואם יש לו זמן רק בשביל להתפלל תפילה אחת בלבד, יש לו להעדיף להתפלל תפילת מנחה, ולא מוסף.

טו. מי שמסופק אם התפלל מוסף בשבת או לא, לא יחזור להתפלל מספק. ואפילו בתורת נדבה, שאין להתפלל נדבה בשבת, כשם שאין מקריבים קרבן נדבה בשבת. ומיהו אם יכול להשיג מנין ולהתפלל שם בתורת שליח ציבור, יאמר החזרה בלבד, ויצא ידי חובת תפילת מוסף. ויסיים בעושה שלום במרומיו וכו’ כדין. (ילקו"י ד/א שעג)

טז. בשבת וראש חודש אומרים במוסף "אתה יצרת", וחותמים מקדש השבת וישראל וראשי חודשים. ואם טעה וחתם מקדש השבת בלבד, יצא. אבל אם חתם רק בשל ר"ח, לא יצא.

יז. אם טעה בשבת וראש חודש והתפלל תכנת שבת וחתם מקדש השבת, נכון שיאמר ברצה [בלי חתימה] : "ונעשה קרבנות חובתינו לפניך, תמידין כסדרן ומוספין כהלכתן וכו’, את מוסף ראש החודש הזה וכו’. ואחר כך יאמר יעלה ויבא, ואתה ברחמיך הרבים וכו’.

יח. יש אומרים שבמוסף של שבת וראש חודש, צריך לזמר מעין החתימה סמוך לחתימה, ולכן צריך להוסיף כי בעמך ישראל וכו’, וחוקי ראשי חדשים וכו’, ויש חולקים. ואין לשנות מהמנהג.

יט. הספרדים לא נהגו לומר את "שיר הכבוד" בשבת, ובמקומות שנוהגים לאומרו, נכון יותר לאומרו לפני "עלינו לשבח", כדי שהקהל יטה אוזן קשבת לאמירתו. ומנהגינו לומר אחר עלינו לשבח מזמור שיר ליום השבת וגו’, ואחר כך אומרים קדיש יהא שלמא.

כ. המנהג פשוט לומר ברכו את ה’ המבורך אחר קדיש בתרא גם בשבת ויו"ט. ויש נוהגים לומר ברכו בקדיש אחרון של מנחה, בשביל מי שלא שמע בשחרית, ואין מנהגינו כן.