הלל-נירצה,אכילת מצה בימי הפסח ועוד

 

 

א. ישתה הכוס בהיסבה, ולא יפחת משתיית רביעית, (אלא אם כן שתה רביעית בכוס השלישית), כדי שיברך ברכה אחרונה, ויתן לבו לשתות בהיסבה. ואם שכח ולא היסב, אם נשאר בכוס קצת יין, יחזור וימלאנו וישתה בהיסבה בלי ברכת הגפן. ואם לאו, ישתה כוס אחר. והסומך על מרן ומברך, ינוחו לו ברכות על ראשו. והרוצה לחוש להחולקים יברך בהרהור. (חזו"ע א/מט עמ’ תתסח. ב/קפט)

ב. ירצה ה’ פועלו ותהי משכורתו שלימה, ומצוה שיספר ביציאת מצרים אחר הסדר כפי יכולתו, ויש נוהגים לומר פיוטים, כגון חד גדיא, ואירע שאחד התלוצץ על פיוט זה, וחייבוהו נידוי, והצריכוהו שישאל מחילה. ועל כן יהיה מורא שמים עליו, וגילו ברעדה. ויישן מתוך ק"ש, שלימה משנתו. וירצה כקרבן אשה.

ג. חייב אדם לעסוק בהלכות פסח וביציאת מצרים, ולספר בנסים ובנפלאות שעשה הקב"ה לאבותינו, עד שתחטפנו שינה. ואם הולך לישן קודם חצות, יברך ברכת המפיל בשם ומלכות, ואם ישן אחר חצות אין לברך ברכת המפיל אלא בלי שם ומלכות. ומנהגינו לקרוא בק"ש שעל המטה, את כל ג’ הפרשיות. (חזו"ע ב/קצב בהערה)

 

 

 

 

ד. האוכל מצה בכל ימי הפסח, חוץ מלילה הראשון של פסח, אינו מברך אלא המוציא. אבל אם בירך על אכילת מצה, הרי הוא מברך ברכה לבטלה, ואסור לענות אחריו אמן. והנוהגים כן יש למחות בידם, שאין להם על מה שיסמוכו. (יחו"ד א/כב, חזו"ע א/לב)

ה. מה שיש נוהגים שאינם אוכלים מצה אלא בליל יו"ט ראשון של פסח, לא טוב עושים. ויש להסביר להם שאע"פ שהחובה באכילת מצה היא רק בליל פסח, מ"מ יש אומרים שיש מצוה באכילתה כל שבעה, אך אם עושים כן מטעמי בריאות, יש להקל להם. (יבי"א ב/כג ס"ק טז. חזו"ע א/לב)

 

 

 

 

ו. בליל יום טוב של פסח שחל בשבת, יש נוהגים שלא לומר הפיוט לכה דודי, אבל מנהגינו לומר לכה דודי גם כשחל יום טוב בשבת. (חזו"ע ב/קה)

ז. מנהג ישראל בכל התפוצות, להתפלל תפילות ימים טובים בניגון, והוא מכלל שמחת החג. ובין גאולה לתפלה של ערבית ליל יו"ט, נוהגים לומר פסוק "אלה מועדי ה’". ויש אומרים פסוק : "וידבר משה את מועדי ה"’, (ויש נוהגים לומר שני הפסוקים), וכשחל בשבת מקדימים פסוק: "ושמרו בני ישראל את השבת". ובקידוש טוב לומר ב’ הפסוקים. (חזו"ע ב/קו בהערה)

ח. בתפלת יו"ט חותם: "מקדש ישראל והזמנים", ואם חתם "מקדש ישראל" בלבד יצא. ואם חל יום טוב בשבת, צריך להזכיר באמצע ברכת אתה בחרתנו, "את יום השבת הזה". וחותם "ברוך אתה ה’ מקדש השבת וישראל והזמנים". ואם טעה וחתם "מקדש ישראל והזמנים" ולא הזכיר שבת, אם נזכר בתוך כדי דיבור (שהוא שיעור "שלום עליך רבי"), חוזר ואומר: מקדש השבת וישראל והזמנים, ואם שהה יותר מכדי דיבור, יצא ידי חובה, וימשיך רצה עד סוף התפלה. וכן אם טעה וחתם: "ברוך אתה ה’ מקדש השבת", הואיל ובאמצע הברכה הזכיר יום טוב יצא ידי חובה בדיעבד. (יבי"א ד/נא אות יט. חזו"ע ב/קז אות ז’)

ט. המתפלל ביום טוב, וכשהגיע לברכת מודים, נסתפק אם כשסיים יעלה ויבוא (שבאמצע ברכת אתה בחרתנו) סיים כהוגן, והשיאנו, וחתם הברכה כדת, או שאחר שסיים יעלה ויבוא המשיך ואתה ברחמיך הרבים וכו’ כמו שרגילים בראש חודש, ונמצא שלא חתם ברכת אתה בחרתנו, צריך לחזור ולזמר "והשיאנו" וכו’ ויחתום כדת. ואם סיים תפלתו ואחר כך התעורר הספק בלבו, טוב שיחזור להתפלל בתנאי דנדבה. (יבי"א ב/ט אות יד)

י. מנהג קהילות ספרד לגמור ההלל בבית הכנסת בליל יו"ט הראשון של פסח (ובחו"ל בשני לילות הראשונים של פסח) אחר העמידה של תפלת ערבית, ומברכים לפניו "לגמור את ההלל", ולאחריו יהללוך, ומנהג זה יסודתו בהררי קודש. וטוב לכוין בברכה זו לפטור קריאת ההלל שאומר בביתו בסוף ההגדה. (יבי"א ב/כה. וד/כא)

יא. אף במקומות שעדיין לא נהגו לגמור ההלל בבית הכנסת בערבית ליל פסח, טוב ונכון שיסכימו לקבל על עצמם מנהג יקר זה, ועכ"פ מי שמתפלל עם ציבור שאינם נוהגים לאומרו, נכון שיגמור את ההלל ביחידות בביהכ"נ, או מיד עם בואו לביתו, ויברך עליו תחילה וסוף. (יחו"ד ה/קסא)

יב. במקומות שמתפללים תפלת ערבית של חג לפני צאת הכוכבים, עם כל זה רשאים לומר את ההלל בברכה, אפילו שעדיין לא הגיע זמן צאת הכוכבים. (יחו"ד ה/לד)

יג. ציבור שטעו ושכחו לומר את ההלל בליל פסח בבית הכנסת, ונזכר היחיד לאחר שבא לביתו, יגמור מיד את ההלל בברכותיו, תחילה וסוף, קודם הקידוש. (יחו"ד ה/קסא)

יד. גם הנשים צריכות לגמור את ההלל בברכותיו בליל חג הפסח, קודם הסדר. ולדידן אף יכולות הנשים להוציא ידי חובה את בני הבית השומעים ומכוונים לצאת ידי חובת ההלל. (יחו"ד ה/לד)

טו. ליל פסח שחל בשבת, אין לשליח ציבור לומר "ברכה מעין שבע", ושליח ציבור האומר ברכה זו בליל פסח שחל בשבת, הוא מכניס עצמו לחשש איסור ברכה לבטלה. ומכל מקום אם טעה השליח ציבור או הזיד והתחיל לברך "ברכה מעין שבע", אין להפסיקו באמצע הברכה, ולגרום ל"ודאי" ברכה לבטלה, אלא יסיים הברכה ולא יענו אחריו אמן. (יבי"א ב/כה. וח"ד סי’ כא אות ג’. וחזו"ע ח"ב דיני תפלת פסח)

טז. כשחל ליל פסח בשבת, צריך לומר ויכולו וכו’, ואחר כך יאמרו ההלל בברכות. ואם טעה השליח ציבור והתחיל מיד בברכת ההלל, יסיים ההלל וברכה שלאחריו (יהללוך), ואחר כך יאמר ויכולו עד "אשר ברא אלהים לעשות", ותיכף יאמר קדיש תתקבל אחר זה.

יז. אין גומרים ההלל (בברכות) אלא ביו"ט הראשון של פסח ולילו, (ובגולה בשני ימים טובים הראשונים של פסח ושני הלילות), אבל בחול המועד של פסח וביו"ט האחרון של פסח קוראים ההלל בדילוג בלי ברכה. ובברכת ההפטרה בשבת חול המועד פסח, יש לחתום "מקדש השבת", ולא יאמר "מקדש השבת וישראל והזמנים", והוא הדין גם לשבת חול המועד של סוכות. (חזו"ע ב/קטז. יחו"ד ח"א סי’ יג)

יח. הטועה בתפלתו בליל פסח או בשחרית של יו"ט א’ דפסח, ולא אמר לא טל ולא מטר, אין צריך לחוזר. ואם נזכר אחר מחיה המתים ממשיך בתפלתו. (ילקו"י א/רמא)

יט. המנהג לקרוא המזמור של החג לפני תפלת ערבית בין בליל יום טוב בין בחול המועד. אולם אם לומדים תורה שבעל פה, הלכות או אגדות, או גמרא, בין מנחה לערבית, אין צורך לקרוא המזמור של החג, אלא מיד לאחר קדיש על ישראל מתחילים והוא רחום יכפר עון, וברכו.