כיבוס בחול המועד,צרכי בהמה בחול המועד

 

 

א. וכן מותר לכבס בגדי קטנים מפני שדרכם להתלכלך תמיד בעפר ובטיט, ומכל מקום לא יכבסו להם אלא בגד אחד שהוא נחוץ ביותר. אבל בגדים וחיתולים של הפעוטות הרכים שעושים צרכיהם בהם ומוציאים בהם רעי, מותר לכבסן אפילו הרבה בבת אחת, מפני שצריכים להרבה מהם בכל שעה. ואפילו בגדי שאר קטנים עד גיל שלש שנים [לערך], נוהגים להקל.(שם)

ב. מותר לכבס בגדים של ילדים קטנים בחוה"מ במכונת כביסה, יחד עם החיתולים של התינוקות, כל שהכביסה נעשית לצורך המועד. אבל שלא לצורך המועד אין להקל, אף על פי שהכל נעשה בבת אחת עם החיתולים שמותר לכבסם. (יבי"א ח"ז סי’ מח)

ג. היוצא מבית הסוהר ומהשבי, וכן הבא מחוץ למדינה, מותר לכבס בגדיו אם צריכים לכך. ומותר לישראל אחר לכבס הבגדים שמותרים לכבסם, ובלבד שלא יטול שכר, אלא אם הוא עני שאין לו מה לאכול. ויש מתירים לקבל שכר הואיל והכביסה נעשית לצורך המועד, ונכון להחמיר לבל יעמוד על המקח, אלא לאחר מלאכתו יעניקו לו שכר דרך הענקה ומתנה בעלמא. (שם)

ד. מי שנשרו כליו במים בחוה"מ, מותר לשוטחן בחמה, ואין לחשוש מפני מראית העין, כמו שהחמירו בזה בשבת. (עמק הלכה קמו)

ה. מותר לגהץ בגדיו בחוה"מ על ידי מגהץ חם. (ילקו"י ה/תקיח)

ו. מותר לצחצח נעליו במשחת נעלים בחוה"מ לצורך המועד, ובמקום שנהגו להחמיר בזה תבוא עליהם ברכה. (יבי"א א/לב. יחו"ד ד/לד)

ז. המנהג פשוט אצלנו להתיר הדחת ושטיפת הרצפה בחוה"מ, ושלא כדברי המחמירים. ובמקומות שנהגו להחמיר, יש להקל להם לשטוף הרצפה לכבוד יום טוב האחרון. (יבי"א ג/לא סק"ד)

         

 

 

 

ח. אסור לגזוז צאנו בחוה"מ. אבל מותר לסרק הסוס בחוה"מ כדי ליפותו, דהוי בכלל צרכי רכיבה במועד. ואפילו במסרק שמשיר נימין מדולדלין, מותר בחוה"מ. (ש"ע)

ט. אין מושיבין תרנגולת על הביצים לגדל אפרוחים, בחוה"מ. ואם הושיבה קודם המועד, וברחה מעליהם, יכול להחזירה, והוא שיהיה בתוך ג’ ימים לבריחה. (ש"ע)

י. מותר לעשות כל מלאכה על ידי פועל עני שאין לו מה לאכול. ואין מחייבים אותו למכור כלי בית שלו להתפרנס מהם בחג. וכן אין מחייבים אותו להשיג הלואה לצרכי החג, אפילו אפשר לו לעשות כן. ולא רק לצורך עצמו מותר לו לעשות מלאכה. אלא אפילו לצורך אשתו ובניו הקטנים, וכל שסמוכים על שולחנו נחשבים לקטנים לענין זה. ויש אומרים שזהו דוקא בכדי להשיג לחם ומים, אבל אם יש לו לחם ומים אפילו אין לו שאר צרכי החג אינו רשאי לעשות מלאכה. ויש אומרים שאפילו אין לו לשאר צרכי החג נחשב כפועל עני שאין לו מה לאכול. וכן עיקר. מכל מקום אין לעשות מלאכה על ידי פועל עני שאין לו מה לאכול אלא בצינעא, אבל בפרהסיא לא. ופשוט שאם אי אפשר לו לעשות בצינעא מותר לו לעשות בפרהסיא. ואפילו מלאכה שאין בה צורך המועד כלל מותר לעשותה על ידי פועל עני שאין לו מה לאכול. כדי להנותו שישתכר וירויח לצורך המועד. (ילקו"י ה/תקח)

יא. פועל עני שאין לו מה לאכול, והוא גבר לא יוצלח למלאכה, וקרובו רוצה לעזור לו ואין באפשרותו לעזור לו אלא על ידי שיעשה מלאכה ויתן לקרובו מהריוח, יש להתיר לפועל זה לעשות מלאכה בחוה"מ. ואף מותר לאחר לעשות מלאכה כדי שיהיה לחברו לשמחת החג. (ילקו"י ה/תקט)

יב. אסור להדפיס ספרים בחוה"מ, ואפילו סידור אותיות [עופרת] בלבד להכינם להדפסה אסור, (ויש מתירים בזה). וכן אסור להפריד האותיות לפרקם מחיבור סידורם לאחר ההדפסה להחזירם למקומם בתיבה. (ילקו"י ה/תקי)

יג. בעל עסק או דפוס או בית חרושת שיש לו פועלים קבועים שעובדים אצלו, ומקבלים משכורתם מדי חודש בחדשו, ויש לחוש שאם יסגור את העסק שלו במועד, יתחייב לשלם להם משכורתם שלמה, על ידי ההסתדרות והשלטונות, אין לך דבר האבד גדול מזה. ולכן רשאי להעסיק את הפועלים במלאכתם. ורק ישתדלו לעשות זאת בצינעא כל כמה שאפשר. (ילקו"י התקי)

יד. הנוהגים להקל להדפיס עיתון חרדי בחוה"מ יש להם על מה שיסמוכו ואין למחות בידם. שיש לחשוש שאם לא ימצאו הקוראים עתונים דתיים במועד כאשר הסכינו בימי החול, ילכו לרעות בשדות זרים בעתונים חופשיים, ושאני מינות דמשכא. והמוכר עתונים חילוניים, לקרות בהם, עובר משום "לפני עיור לא תתן מכשול". (ילקו"י ה/תקיא)

טו. פועל שעובד באופן קבוע אצל בית חרושת מסויים, ואם יתחמק מלעבוד בחוה"מ קיים חשש שיפטרוהו, מותר לו להמשיך לעבוד בחוה"מ, כל שאינו יכול לקבל חופשה על חשבון החופש השנתי המגיע לו. (ילקו"י ה/תקיב)

טז. מי שכופים עליו לעבוד ולעשות מלאכה האסורה בחוה"מ מצד הדין, רשאי להמציא תעודה רפואית או הנמקה אחרת אף אם היא אינה נכונה להשתחרר ממנה לבל יכפוהו הממונים עליו (שלא בצדק) לעבוד במועד עבודה האסורה. (ילקו"י ה/תקיג)

יז. מותר להשקות שדה אילן, כשהאילנות רצופים וסמוכים זה לזה, אבל אם הם מרוחקים ונטועים רק עשרה לבית סאה, (בית סאה= חמישים על חמישים אמה, אמה = ארבעים ושמונה ס"מ), אין להשקות את כל השדה, אלא אם כן היתה לחה, ובכל אופן מותר למשוך מים מאילן לאילן דהיינו לעשות חריץ מהחפירה שסביב האילן אל אילן אחר, כדי שימשכו המים דרך החריץ. (ילקו"י ה/תקיד)

יח. ירקות שרוצה לאכלם במועד, יכול לדלות מים להשקותם כדי שיגדלו ויהיו ראויים יותר לאוכלם במועד, שכל זה הוא צורך אוכל נפש שהתירו אפילו על ידי טירחה יתירה, ואפילו מכשירי אוכל נפש כאוכל נפש דמי לענין זה. ואם אינו רוצה לאכלם במועד אם עושה כדי להשביחם אסור, אפילו בהמשכת הצנורות בלבד, אבל אם יש חשש שיפסדו ויתקלקלו אם ימנע מלהשקותן בחוה"מ מותר על ידי המשכת הצנורות. (שם)

יט. מותר להשקות פרחים ושושנים ושאר עצי בשמים, שאם לא ישקום בחוה"מ יפסדו. והיינו על ידי המשכת צנורות או על ידי ממטרות, אבל לדלות מים ולהשקותם אסור, אלא אם כן לצורך המועד. (שם)