כתיבה בחוה”מ, נישואין בחוה”מ ועוד

 

 

א. מותר לכתוב במכונת כתיבה בחוה"מ אגרת שלומים, או חידושי תורה, דמשיב כמעשה הדיוט. ויש להקל בזה גם לכתוב במחשב אלקטרוני בחוה"מ, באופן שעיקר הכתיבה מותרת, כגון חידושי תורה או אגרת שלומים. ואין שום חשש איסור בהקלדה במחשב. ומותר גם לפתח במכונת לייזר, כל שעיקר הכתיבה מותרת. (יבי"א ח"ח סימן מח)

ב. מותר לכתוב חשבונותיו ולחשב הוצאותיו, מפני שאין אדם נזהר בתיקון כתבים אלו ונמצאו כמעשה הדיוט, ויש אומרים הטעם מפני שאם לא יכתבם שמא ישכחו ממנו והוה לה דבר האבד שמותר לעשותו בחוה"מ, ולפי זה כל שאינו דבר האבד אסור, וגם לסברא הראשונה אין להתיר מפני שהוא מעשה הדיוט, אלא לצורך המועד. ולכן אסור לסוחרים שחשבונותיהם כתובים בפנקסיהם לסדר ולסכם החשבונות בחוה"מ, ומכל מקום מותר לכתוב לחברו אגרת שאלת שלום, ואפילו על דבר פרקמטיא וסחורה שאינה אבודה. (ילקו"י ה/תקכא)

ג. מותר להשכיר דירה בחוה"מ ולכתוב חוזה שכירות כנהוג, ומכל שכן אם יש לחוש שאם ימתין לאחר המועד תיעזב הדירה מידו, שחשוב כדבר האבד. (שם)

ד. מותר לכתוב בחוה"מ חידושי תורה, בין שחדשם בעצמו, ובין ששמע איזה חידוש מאחר, שאם לא יכתבם שמא ישכחו ממנו ונחשב לדבר האבד, ואפילו יחזור עליהם כמה פעמים קיים חשש שישכחם. ונראה שאף רשאי להציע החידוש כסידרו על פי הקדמת הראשונים וכיוצא, ואין צריך לכתבו בראשי תבות בכדי שיזכרנו בלבד. וכן הכותב תשובות ופסקים רשאי לכותבם כהוייתם, שאם לא יעשה כל ונצריכהו לעשות הכל מחדש אחר חוה"מ, מגמר בעתיקא קשה מחדתא. ואפילו בלא טעם שכחה אי אפשר לומר שימתין לכתוב החידוש והפסק לאחר המועד, שבאותו זמן יהיה עליו חיוב אחר ללמוד ולחדש עוד חידושים בלי הפסק. ורק אם יש לו חידושים שנתחדשו לו מכבר אין לו לסדרם מחדש בחוה"מ, אבל הצעת הדברים והקדמתם לפירושו ופסקיו שנתחדשו לו בחוה"מ עצמו רשאי לכתוב כדרכו. (ילקו"י ה/תקכא)

ה. מי שנהג להחמיר על עצמו שלא לכתוב חידושים בחוה"מ, יכול להישאל על נדרו ולכתוב חדושיו בחוה"מ. והמחמיר בזה הוי חומרא המביאה לידי קולא להיות מונע טוב מבעליו. וכמעט שקרוב הדבר שהוא כמנהג בטעות שאפילו התרה אינו צריך. (ילקו"י ה/תקכב)

ו. מותר להצטלם בחוה"מ, אבל פיתוח התמונה תיעשה רק לאחר המועד. וכתיבה סטינוגרפית בחוה"מ דינה ככתיבת אותיות לכל דבר. (ילקו"י ה/תקכג)

ז. מותר להקליט נאומים או שירים על סרט של רשם קול (טייפ רקורוד) בחוה"מ, ואין בזה לא משום כתיבה ולא משום מלאכה אחרת. (עיין בשו"ת יבי"א ד/מה סק"ד. ויחו"ד א/מה-עא)

 

 

 

ח. אין נושאין נשים בחוה"מ, לפי שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו, ועוד שאין מערבין שמחה בשמחה. ומכל מקום הכל מותרים לישא אשה בערב הרגל, ולעשות סעודה ראשונה ברגל, בין בתולות בין אלמנות, ואפילו סמוך לחשכה מותר לישא בערב יום טוב, והסעודה מותר לעשותה בליל יום טוב. (ילקו"י ה/תקכג)

ט. מותר לקדש אשה בחוה"מ. אולם בירושלים ישנה הסכמה בחרם עולמי שלא לקדש אשה אלא בשעת החופה. והרבנות הרשמית הרחיבה שטח ההסכמה והחרם על כל תושבי ארץ ישראל שאסור לקדש שלא בשעת החופה, כי באמת רבו הפרצות והתקלות הנמשכות על ידי קידושין שלא בשעת החופה. ופורץ גדר ישכנו נחש. (ילקו"י ה/תקכד)

י. מותר לעשות שידוכין ותנאים בחוה"מ, ומותר גם כן לכתוב התנאים. ומכל מקום אין לעשות סעודה בשעת התנאים. אבל מה שנוהגים לאכול אחר כתיבת התנאים מיני מתיקה, בוודאי שאין להחמיר. (ילקו"י ה/תקכה)

יא. מותר להחזיר גרושתו מן הנשואין בחוה"מ, ויש מי שמתיר גם לעשות סעודה בנשואין אלו. ויש מחמירים שלא לעשות סעודה בזה. (שם)

יב. מותר לעשות סעודת ברית מילה ופדיון הבן בחוה"מ, ואפילו בפדיון הבן שנעשה שלא בזמנו, מותר לעשות סעודה. וכן מותר לעשות סעודת חינוך הבית בחוה"מ. (שם)

 

 

 

 

יג. חוה"מ אסור בהספד ותענית. [אבל מותר לעשות "השכבה" לנפטר אפילו ביום טוב].

יד. מי שמת לו מת באמצע החג, אינו נוהג אבילות, אלא דברים שבצינעא, וכמבואר פרטי הדינים בילקו"י חלק ז’ (עמוד רמח). ואף הנשים אין נוהגות אבילות ברגל, שהרי הנשים חייבות בשמחת החג. (יבי"א ד/כה מק"ג)

טו. מנהג ירושלים אף לספרדים, שלא לקרוע בחוה"מ אלא על אב או על אם, אבל על שאר קרובים קורעים רק במוצאי הרגל, כשמתחילים לנהוג שבעת ימי אבילות. וביתר ערי הארץ יש לקרוע על כל הקרובים בחוה"מ. וכל זה כשנקבר בחוה"מ, אבל אם נקבר ביום טוב (ע"י גויים) אין לקרוע בחוה"מ וכל שכן ביום טוב, וקורע אחר הרגל. (יבי"א ד/כה חיו"ד)

טז. מנהג ירושלים שאין עושים סעודת הבראה על מת בחוה"מ, אלא על אב או על אם, ואז גם את שאר הקרובים הנמצאים יש להברות במועד, ויעשו סעודת הבראה בעוגות וקפה ולא בביצים ועדשים, כנהוג תמיד, מפני כבוד הרגל. אבל על מת משאר קרובים, נכון להברותם במוצאי הרגל. ואם אינם רוצים לעשות הבראה כלל, יש להם על מה שיסמוכו. וביתר ערי הארץ יש לעשות הבראה על כל הקרובים בחוה"מ. וכל זה כשנקבר בחוה"מ אבל אם נקבר ביום טוב (ע"י גויים) אין לעשות הבראה בחוה"מ. (יבי"א דכו. חיו"ד)

יז. הרואה בית הקברות בחוה"מ, יברך ברכת "אשר יצר אתכם בדין" כשם שמברך בשבת ויום טוב. (יבי"א ד/ל סק"א)

 

 

 

יח. מי שטעה בתפילת שחרית של חוה"מ והתפלל שחרית של יום טוב, ונזכר לאחר שסיים תפילתו, לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור ולהתפלל תפילה של חול והזכרת יעלה ויבוא בעבודה. והוא הדין בתפילת מנחה וערבית של חוה"מ. (יחו"ד ה/לז)

יט. המנהג פשוט שאין מניחין תפילין בחוה"מ. ומי שנהג להניח תפילין בחוה"מ, באר"י ישנה את מנהגו. וגם הנוהגים להניח תפילין בחוה"מ אין להם לברך. ואף על פי כן אסור להם לשיח שיחת חולין בין תפילין של יד לתפילין של ראש, אבל לעניית קדיש וקדושה פוסק בין תפילין של יד לתפילין של ראש, כדין ההפסקה בתפילין של ר"ת. אלא שבלאו הכי אין נוהגים באר"י להניח תפילין בחוה"מ. (יבי"א ג/ה סק"ג. שאר"י א/תטו)