חלק ב-תורה ו-ז -כי תרחמם ינהגם

על ידי זיעה טובה (כגון כשמזיעין ע"י דבר שבקדושה), על ידי זה נעשה שמחה, בחינת (דברים מז): ושמחת בחגך, בחינת שמחה של יום טוב. (ולאו דוקא יום טוב ממש, אלא כל יום שהוא בחינת טוב, נקרא יום טוב). כי השמחה – ע"י הדמים, כי העצבות – מן הטחול, וטחול היא עכירות הדמים, וכשמתגבר, ח"ו, עכירת הדמים של הטחול, על ידי זה באין חולשות ח"ו, כי כשהעכירת הדמים הוא במידה בטחול, אזי אדרבא, הוא טובה מה שהטחול מקבל העכירת הדמים, כי נשארין הדמים זכים; אבל כשעכירת הדמים של הטחול מתגבר, ח"ו, נעשין חולשות ח"ו.

 

והרפואה היא זיעה, כי ע"י הזיעה יוצא הארס שיש בהדמים העכורים, שהם הפילו אותו למשכב, ח"ו, ואזי נשארין הדמים זכים. ואזי זוכה לשמחה, כי עיקר העצבות – ע"י הטחול, שהוא עכירת הדמים כנ"ל, ועכשיו שיוצאין עכירת הדמים ע"י זיעה, נעשה שמחה וכו’.

 

וזה אותיות "זיעה" – ראשי תיבות: ז’ה ה’יום ע’שה י"י (תהלים קי"ח), היינו בחינת שמחה של יום טוב, שנעשה ע"י זיעה טובה כנ"ל:

 

מה שאנו רואין שהחולה תיכף כשמזיע, נמשך עליו שמחה, כי ע"י הזיעה נעשה שמחה כנ"ל :

 

 

א

 

כי מרחמם ינהגם (ישעיה מט) – היינו מי שהוא רחמן, הוא יכול להיות מנהיג. וצריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות, כי על רשעים או על רוצחים וגזלנים אסור לרחם. וכן מי שאינו יודע איך להתנהג עם הרחמנות, אזי יוכל לרחם על תינוק של ארבעה ימים, ליתן לו מאכל הצריך לגדול, ולא לקטן כזה, כי קטן כזה צריכין לזונו רק על ידי חלב דווקא, על כן צריך לידע איך להתנהג עם הרחמנות, שלקטן כזה צריכין לרחם ליתן לו חלב דייקא, ולגדול – מאכל הצריך לו, וכן על כל אחד ואחד צריכין לרחם במה שהוא צריך לו: