עניני שמירת הלשון על פי סדר פרשיות התורה – י תמוז

 

"השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר וגו’ למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו" (בראשית לז, כב): נמצא, שבעצתו היה טובה ליוסף שניצל מידם, ומכל מקום עצם ההשלכה היתה סכנה, שהיו שם נחשים ועקרבים (אך הוא לא ידע מזה, דאי לאו הכי הוא בכלל רציחה ממש, שהרי אמרו בסוף יבמות (קכא, ע"א) נפל לבור מלא נחשים ועקרבים מעידין עליו שמת), ולקמן נבאר במידה שהיתה בזה.

 

"וישבו לאכול לחם וגו’" (שם לז, כה): סיפר לנו הכתוב, שעשו עוולה בזה, כי אפילו לעוון היותר גדול, שחייבים מיתה עליו, מכל מקום צריך הלנת אכילה, ולקמן נבאר הצער מידה במידה, שהיה להם על זה.

 

"והנה ארחת ישמעאלים וגו’ להוריד מצרימה" (שם): סיפר לנו הכתוב, כי מה לו, וכאן, שמכרו אותו לישמעאלים, הביאוהו למצרים לבית פוטיפר, ושם היה ניסיון ועמד בו, ובזכותו עלה לגדולה.

 

"ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג וכו’ לכו ונמכרנו לישמעאלים וגו’" (שם, כו-כז): ובעצתו זו מצד אחד נסבב ליוסף טובה גדולה, שניצל ממוות, ומצד שני רעה גדולה, שהסכימו למכור אותו לעבד.

 

 

 

 

ולנגד עיני האדם יהיה תמיד מאמר חכמינו ז"ל, שאמר הקב"ה: "בני, אם תרצו להנצל מן הגיהנום, שמרו עצמכם מלשון הרע", ולשון הרע כולל כל חלקי דיבור האסור, כאשר בררנו כמה פעמים, ושלא לחפש קולות בעניין לשון הרע, ולעשות כל ההשתדלות וההתחכמות שלא להלכד בפח היצר בזה.

 

 

ונלמד ממעשה של עכן כשמעל בחרם, והיו אז כל ישראל בסכנה על ידי זה. ואמר יהושע להקב"ה: "אמור לי, מי החוטא בזה?" ולכאורה, הלוא מצוה גדולה היא לפרסם דבר זה [להטיל גורלות היה כן דבר קשה מאוד, שעכן היה מתעקש בזה ואמר, שמגורל אין ראיה, כמו שאמרו חז"ל]. ואף על פי כן השיבו הקב"ה: "וכי דלטור אני? לך והטל גורלות!" ולא רצה בשום אופן לגלות לו, ובעל כורחו התחכם יהושע והפציר בו, עד שהודה עכן בעצמו. נלמד, שצריך האדם לעשות כל ההשתדלות ולא להלכד בעוון זה. (זכור למרים פכ"ה לח"ח זצ"ל).