בני, קח מתנה
השם נתן לנו מתנה יקרה – קח אותה ותהנה! כי היא, ביום שקיבלנו אותה, הפכה אותנו לעם הכי מיוחד... לכתבה מצורף סרטון לשבועות.
השם נתן לנו מתנה יקרה – קח אותה
ותהנה! כי היא, ביום שקיבלנו אותה, הפכה
אותנו לעם הכי מיוחד… לכתבה מצורף
סרטון לחג השבועות.
סרטון לחג השבועות.
לכבוד הרב לייזר ברוידא שלום,
אני בעל תשובה מזה שנתיים, אך אני מרגיש קצת 'תקוע'. אני שומע קריאות רבות של רבנים נגד טלוויזיה וכדורגל, והאמת היא שזה די מקומם אותי. איפה כתוב בתורה שאסור ליהנות קצת? הרי ראיתי סרטים שאתה רוכב על סוס ומפליג בים, ונראה לי שאתה מבלה יופי בחיים. מי צודק, אתה או הם? תודה על הסבלנות, אהרן מלוס אנג'לס.
* * *
לאהרן היקר, שלום רב!
ראשית כל, אין שום מחלוקת בין פוסקי הדור וביני בעניין איסור צפייה בטלוויזיה ובמשחקי כדורגל. כרגע, לא אתייחס לתוכן התוכניות ולהשקפת עולם של מפיקיהן, וגם לא לכל מה שמתרחש באצטדיונים למיניהם. טמונה בטלוויזיה ובכדורגל סכנה כפולה: מחד, האדם נחשף לחיידקים רוחניים העלולים למוטט את אמונתו בבורא עולם יתברך. זהו נושא רחב שניתן לשפוך ים של דיו עליו, אך לא כאן המקום. מאידך, צפייה בטלוויזיה ובכדורגל פשוט גורמת לביטול תורה, ונצטווינו להגות בתורה יומם ולילה (ראה יהושע א, ח).
החפץ חיים כותב בהקדמתו למשנה ברורה: "…ובתורתו יהגה יומם ולילה. והנה לפי זה נראה בעליל דחלק "אורח חיים" הוא היותר מוקדם ללימוד לכל, אף שכל ארבע חלקי שו"ע הם נצרכים למעשה, מכל מקום חלק זה הוא מוקדם לכל כי ידיעתו הוא הכרחי בכל יום מימי חייו לקיום התורה ובלעדו לא ירים איש הישראלי את ידו ואת רגלו. ונוכל לומר שזהו כוונת הכתוב "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", כי שמירה זה המשנה (כמו שפירש רש"י בפרשת אמור) ומה ילמוד האדם מתחילה אשר יעשה וגו' היינו הלימודים הנוגעים למעשה בכל יום מימי חייו".
מבלי להיכנס לשום דרשנות, לימוד הלכה למעשה הוא פיקוח נפש במלוא מובן המילה. אדם שלא יודע הלכות שבת והלכות טהרת המשפחה פשוט מסכן את נפשו. אז איפה נשאר זמן לצפות בטלוויזיה, אם אין האדם יודע את פסקי השולחן ערוך על בוריים – הלכה למעשה?
כותב ה"קיצור שולחן ערוך" (סימן כז, סעיף ב, וראה גם שולחן אורח, יורה דעה סימן רמו): "כל איש בישראל חייב ללמוד תורה, בין עני, בין עשיר, בין שלם בגופו, בין בעל ייסורין, בין בחור, בין זקן גדול. אפילו עני המחזיר (המחזר) על הפתחים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה שנאמר "והגית בו יומם".
כנראה שמותר לראות טלוויזיה או ללכת לאצטדיון טדי בשעה שאינה יום ואינה לילה…
השולחן-ערוך קובע (אורח חיים סימן קנו, סעיף א), "לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי ותורתו קבע וזה וזה יתקיים בידו".
אהרן, אתה כותב שאתה 'תקוע'. אם לא טעיתי, אתה תקוע ברוחניות ובגשמיות משום שיש קשר הדוק ביניהם. מהו הסוד של "מלאכתו עראי ותורתו קבע?" התורה שלך מביאה ברכה למלאכתך, כלומר, להצלחת הקריירה שלך ולפרנסתך ברווח. כחייל אמיץ של המלך הלוחם את מלחמות המלך (רמז למלחמתה של תורה, כאשר אנו מכים את כוחות הרע בעולם ומקיימים שמים וארץ), המלך מאכיל אותך בין אם הינך לוחם בחזית ובין אם הינך עוזר טבח, כי בין כה וכה אתה מגויס לצבא שלו. אך אם אתה מחפש כל מיני תענוגות ובילויים בחיים, שאינם אלא מילוי תאוות ובזבוז זמן ואינם מהווים שום תועלת למלך, זאת אומרת שאתה אזרח-עובד-עצמך, אזי אין שום סיבה שהמלך יאכיל אותך!
ברוח זו ממש, מרן בעל השולחן-ערוך כותב (באו"ח סימן רל"א) (להלכה ולא למליצה בלבד!): "לא תהא כוונתו להנאת גופו אלא להחזיק גופו לעבודת השם יתברך…" מכאן, אסור להסתכל בטלוויזיה אבל מותר לך לרוץ, ללכת, לשחות, להתעמל וכדומה אם מטרתך היא לחזק את גופך לעבודת השם.
ואם כבר שאלת, אהרן, רכיבותיי על סוסים או הפלגותיי בים הן תמיד במגמה ובמטרה רוחנית, או במסגרת התבודדות או תוך כדי הפקת סרט להפצת היהדות. אישית, אין לי זמן לשום פעולה שלא כרוכה בעבודת השם נטו.
עוד כותב השולחן-ערוך (שם), "וכן בכל מה שיהנה בעולם הזה לא יכווין להנאתו אלא לעבודת הבורא יתברך, כדכתיב: "בכל דרכיך דעהו" ואמרו חכמים: כל מעשיך יהיו לשם שמים שאפילו דברים של רשות כגון, האכילה והשתייה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו". התוכל לומר שהלכת למשחק של בית"ר ירושלים נגד מכבי תל אביב במסגרת עבודת הבורא? אני לא חושב, אלא אם כן חילקת אלף דיסקים של הרב שלום ארוש באצטדיון.
בוא נהיה כנים עם עצמנו, אהרן. "כללו של דבר חייב אדם לשום עיניו וליבו על דרכיו ולשקול כל מעשיו במאזני שכלו, וכשרואה דבר שיביא לידי עבודת הבורא יתברך יעשהו ואם לאו – לא יעשהו". זוהי עצה ממרן הבית יוסף זי"ע, שבעצם אומרת הכל.
אולי תרצה לשאול – "ומה עם בילויים?"
התורה רוצה שתבלה, אבל בדבר מצוה כגון: שמחת חתן, ריקודים בשמחת תורה, או בסעודת מצוה. אך בעניין לימוד התורה אין מנוחה, כי קובע השולחן-ערוך (יורה דעה סימן רמו, סע' ג): "עד אימתי חייב ללמוד? עד יום מותו, שנאמר, 'ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך' וכל זמן שלא יעסוק בתורה הוא שוכח".
אם היה לך יהלום יקר בכיס, היית ממשמש בכיסך כל הזמן כדי לוודא שלא איבדת אותו. התורה הקדושה היא מתנה שערכה הרבה מעבר ליהלום, אז לא ראוי ש"נמשמש" בה ונהגה בה יומם ולילה?
אהרן, זכור היטב שהגוף מבלה כאן בסך הכל שמונים או תשעים שנה ואחר כך הופך להיות מזון לתולעים. האם כדאי לבזבז עליו זמן יקר, בעוד שנוכל להשקיע בנשמה שהיא נצחית? אני סומך על שיקול דעתך שתוכל להשיב לעצמך על שאלה זו מתוך התבוננות אמיתית.
זכור נא, השם נתן לנו מתנה יקרה – התורה. קח אותה ותהנה! היא – ולא שום דבר אחר – עושה אותנו עם סגולה, כי עם ישראל קיבל את התואר "עם" ביום שהוא קיבל את התורה, שנאמר (דברים כז, ט): "וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לַה' אֱ'להֶיך". והנה אהרן, כדי להראות לך שכיף להיות יהודי, אני מזמין אותך לצפות בסרט קצר שיתמצת לך את כל מה שנכתב לעיל. בברכה ובשמחה תמיד, לייזר.
ו' סיון התש"ע
5/19/2010
ואוו! תודה רבה, על הסירטון ועל התשובה הנהדרת של כבוד הרב. פשוט מדהים.
http://Pnimi.022.co.il
ו' סיון התש"ע
5/19/2010
תודה רבה, על הסירטון ועל התשובה הנהדרת של כבוד הרב. פשוט מדהים.
http://Pnimi.022.co.il
ה' סיון התש"ע
5/18/2010
וואו מדהים תודה רבה חג שמח לכל משפחת ברסלב ישראל ולכל העם כולו!