מתי תמלוך בציון?

כל זמן שאתה לא שמח ומודה לבורא
עולם על כל מה שיש לך, כל עוד רצון
הבורא "מנוגד" לרצונך, כי כך אתה חושב,
אז איך "ימלוך בציון"?

העבודה העיקרית בראש השנה בה אנו עוסקים היא להמליך את הקדוש-ברוך-הוא, לכן כל תפילותינו מרוכזות סביב נושא המלכת הבורא יתברך על כל העולם כולו. על זה אומרים: "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויכיר כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו, ה’ אלוקי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה..".

למעשה, בכל השנה כולה אנו מרבים לבקש על התגלות מלכות ה’. למשל, בקדושת "נקדישך ונעריצך" של שבת ויום טוב אנו אומרים: "ממקומך מלכנו תופיע, ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך, מתי תמלוך בציון, בקרוב בימינו לעולם ועד תשכון, תתגדל ותתקדש בתוך ירושלים עירך לדור ודור ולנצח נצחים, ועינינו תיראנה מלכותך, כדבר האמור בשירי עוזך, על ידי דוד משיח צדקך – ימלוך ה’ לעולם, אלוקיך ציון, לדור ודור, הללויה". גם כאן עיקר בקשתנו היא: מתי תמלוך בציון?… ממש כמו בראש השנה, אנו מתגעגעים וכוספים שתתגלה מלכות ה’ וכל ליבנו יוצא אך ורק לרגע שבו תתגלה מלכותו יתברך על כל העולם כולו.

אבל באמת, כאשר אנו מבקשים בראש השנה להמליך את ה’ ואומרים: "ותמלוך עלינו כי מחכים אנחנו לך. מתי תמלוך בציון וכו’" – מילים אלו מלאות בגעגועים, לכן עלינו לעצור ולהתבונן: האם באמת אנחנו ממליכים את ה’ עלינו? ומה פירוש המילים "תמלוך עלינו"? ומה פירוש המושג "מלכות ה’" בפועל ובמציאות של חיינו?

התשובה לכך נמצאת בדבריו של רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן תורה קע"ז), שם מסביר את משמעות המלכת הקדוש-ברוך-הוא על פי מילות הקדיש:

"בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵהּ וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ" – מַלְכוּת הוּא בְּחִינַת כָּבוֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תְּהִלִּים קמ"ה): "כְּבוֹד מַלְכוּתְךָ יאמְרוּ", וְהוּא בְּחִינַת רָצוֹן, כִּי ‘רְצוֹנוֹ שֶׁל אָדָם זֶהוּ כְּבוֹדוֹ’ (יְרוּשַׁלְמִי פֵּאָה פֶּרֶק א). וּכְשֶׁהָאָדָם מִסְתַּפֵּק וּמִתְרַצֶּה בִּרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, רַק כְּמוֹ שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה, אֲזַי ‘מַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ’, כִּי עִקַּר הַמַּלְכוּת מֵהָרָצוֹן כַּנַּ"ל, וְזֶהוּ ‘בְּעָלְמָא – בעולם, דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵהּ – שברא כרצונו, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ – וימליך מלכותו’, כִּי עִקַּר הַמַּלְכוּת הוּא מֵהָרָצוֹן כַּנַּ"ל…"

רבינו מלמד אותנו ש’רצון’ זה ‘מלכות’, וכאשר אדם רוצה רק את מה שה’ רוצה אז הוא ממליך את הקדוש ברוך הוא. וזה הפירוש: "בעלמא די ברא כרעותה" – כשבני העולם יקבלו את מציאות חייהם בכל מצב ברצון מכיוון שזה מה שה’ רוצה, לכן באופן מיידי יתקיים – "ימליך מלכותיה ויצמח פורקנה ויקרב משיחה". התגלות מלכות ה’, גאולת העולם וביאת המשיח – כל אלה הם רק תוצאות של "די ברא כרעותיה" – שאנו רוצים רק מה שהוא יתברך רוצה, כי הרצון הוא המלכות. לכן זהו עיקר הקדיש: "יתגדל ויתקדש שמיה רבה בעלמא די ברא כרעותה", עד כאן העיקר. והשאר – "וימליך מלכותיה וכו’" – זו כבר התוצאה.

ואפשר להבין דבר זה יותר לעומק, על ידי שנלמד בדברי רבינו מי הוא זה שלא ממליך את הקדוש ברוך הוא: "אֲבָל כְּשֶׁרוֹצֶה הָאָדָם אֵיזֶה רָצוֹן אַחֵר חוּץ מֵרְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה מַלְכוּת אֲחֵרִים שֶׁל הָעַכּוּ"ם…" – כשלא רוצים את מה שה’ רוצה אז אחרים מולכים על העולם, וכביכול לא הקדוש ברוך הוא מולך בעולמו. "וּכְפִי הָרָצוֹן הָאַחֵר, כֵּן נַעֲשֶׂה אֵיזֶה מַלְכוּת לְאֵיזֶה עַכּוּ"ם…" – כפי נטיית האדם מרצון ה’, לצד זה או לעניין זה, מעט או הרבה, כך ניתן הכוח לאחרים שכביכול ימלכו בעולם. נמצא, שכל מלכות ה’ תלויה בכך שעם ישראל ירצו את מה שה’ רוצה.

רבינו ממשיך וכותב, בצורה חד משמעית שאינה משתמעת לשני פנים, את הביטוי המעשי לעבודת המלכת ה’: "כִּי צָרִיךְ הָאָדָם לְבַטֵּל רְצוֹנוֹ לְגַמְרֵי נֶגֶד רְצוֹן הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁלּא יִהְיֶה לוֹ שׁוּם רָצוֹן אַחֵר, רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הֵן שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מָמוֹן וּבָנִים, הֵן לָאו חַס וְשָׁלוֹם וְהֵן כָּל שְׁאָר הָרְצוֹנוֹת לא יִרְצֶה שׁוּם רָצוֹן אַחֵר רַק כְּמוֹ שֶׁרוֹצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ".

רבינו נותן דוגמא המונחת היטב על הקרקע למה שנקרא ‘להמליך את ה”: כאשר אדם מרוצה בהנהגת ה’ איתו בכל ענייניו, ולשם כך משתמש בדוגמא של הדברים הקרובים ביותר לליבו של האדם בהם הכי קשה לו לוותר על רצונו העצמי – הממון והבנים, ומהם נלמד ב’כל שכן’ לשאר הרצונות שצריך לבטלם לגמרי ולרצות רק מה שה’ רוצה – לקבל באהבה, לשמוח ולהודות מכל הלב על כל מה שלא הולך לו כרצונו, שאין לו ממון, בנים, שידוך וכו’ – אז רק כך נקרא שבאמת מבטל את רצונו בפני רצון ה’, וכמובן שרק בדרך זו אדם ממליך את ה’.

למשל, אדם שאין לו כסף יאמר: ‘תודה רבה לך ה’ שאין לי כסף…’ ובאמת יודה! לא רק מהשפה אל החוץ. אין לו בנים, יאמר "תודה רבה" מכל הלב! אין לו זיווג, יאמר: ‘תודה רבה לך ה’ שאין לי זיווג. אני מודה לך ה’ מכל הלב. באמת תודה רבה! כי אני מאמין באמונה שלמה שאם אין לי כסף, או אין לי בנים או זיווג, זה רצון ה’ יתברך וזה הכי טוב בשבילי, ואני רוצה רק מה שה’ רוצה!…’

רק כך ממליכים את השם. כי אם ה’ יתברך לא רוצה שיהיה לאדם כסף אך האדם כן רוצה שיהיה לו כסף, אז הוא רוצה אחרת מהקדוש-ברוך-הוא והוא ממליך על העולם מישהו אחר. כלומר, נותן כוח למלכות אחרים כמאמר רבינו. לכן יאמר לקדוש ברוך הוא: ‘אם אתה ה’ רוצה שיהיה לי – אני רוצה שיהיה לי. ואם אתה ה’ לא רוצה שיהיה לי – אני לא רוצה שיהיה לי…’ דבר זה שייך לכל תחומי חיינו בלי יוצא מן הכלל, ואם רבינו הזכיר לצורך המחשת הדברים את נושא הממון והבנים, אז כל שכן כאשר מדובר בשאר הרצונות.

נעצור לרגע ונדגיש: לא להתבלבל! רבינו אמנם כתב שהאדם צריך לרצות רק את מה שה’ רוצה, אך אין זה אומר שצריך להפסיק להתפלל על החסרונות. זה לא נכון כלל. בודאי שהתפילה על החסרונות היא חובה מכיוון שישנה סיבה מדוע הקדוש ברוך הוא השגיח שיהיה לאדם חסרון זה או אחר, ובודאי הוא יתברך רוצה שהאדם יתפלל על חסרונותיו. אלא דרך האמת היא, שעל כל מה שהיה עד לרגע הזה שעומד בו יאמר תודה מכל הלב, ויקבל באמונה שלמה את הכל. ולהבא, ירבה בתפילה כדי למלא חסרונותיו ויתעלה מעלה!

ונשאלת השאלה – אם אדם שמח ומודה לה’ על המצב שלו, מדוע עליו לשנות את מצבו? התשובה לכך היא, אפילו שאדם שמח בחלקו וגם אם זה באמת ממקום עמוק בתוכו, זה משום שהוא מאמין שכל מה שהיה איתו עד לאותו רגע היא ההשגחה של ה’ עליו, וכך הכי טוב. אך אין זה אומר שהוא מדמיין שאין לו חסרון, אדרבה, הוא לא מכחיש את החיסרון או מדחיק אותו ומתעלם ממנו. לא. הוא מודע לו בבירור ולצורך למלאות אותו, אלא שהוא מקבל אותו באמונה שלמה, בשמחה ובאהבה שהכל לטובה, וזו טובה גדולה מאת הבורא שיהיה חסר בדבר זה.

ומה היא הטובה? שאדם ירבה בתפילה ויבנה כלים לקבל את השפע המוכן לו המרומז לו באותו חיסרון. וכאשר יקבל את השפע על ידי הכלים הנ"ל, יהיה זה קניין טוב ונצחי שלא יזיק לו. לכן, כל דבר עליו הוא מתפלל, או מבקש, הוא על מנת לבנות כלים בעזרתם יקבל עוד שפע מתוך בריאות וטובה. והתפילה, כידוע, בונה כלים לקבלת השפע ומילות התפילה הן כלי השפע.

זוהי דרך האמת – כשאדם אומר תודה בלב שלם על כל מה שהיה עד לשנייה זו, מכיוון שהוא מאמין שזה הכי טוב וכך השם רוצה, ומבקש ברחמים לעתיד – שירחם עליו ה’ וימלא חסרונותיו.

בימי ראש השנה הקדושים, כשעם ישראל כולם מכונסים בבתי הכנסת בכל העולם וממליכים את הבורא, עלינו לקבל על עצמנו להמליך את הבורא באמת בכל ענייני חיינו. שנדע לקבל באהבה ובשמחה כל הנהגה של ה’ עימנו ונודה לו על הכל תמיד! וכשנעשה זאת, נזכה לקבל עול מלכות שמים באמת ונגלה את מלכות ה’ בעולם כולו, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן ואמן.