ההפקה הגדולה ורגע החרדה

הלוואי שהייתי יכולה לנוע בזמן
ולקפוץ לרגע של ‘אחרי’. תאמינו לי,
הייתי עושה זאת בשמחה. להגיע
להפקה הגדולה בלי שום חרדה…
אבל למה זה כל כך קשה לי?

הנה הולך ומתקרב הרגע ממנו אני חרדה כל השנה. ולמרות שכאילו הספקתי לשכוח אותו משנה שעברה, הזיכרון עוד טרי במוחי. ואפילו שאני אמורה להיות בשמחה, להתרכז בקרנבל התחפושות של הילדים, ופשוט לשכוח את עצמי וליהנות בחג פורים הנפלא והנהדר, כל כולי מרוכזת בחג הבא – הלוא הוא פסח.

ופסח בשבילי (ואני מניחה שגם לרוב הנשים היהודיות) זה עבודת פרך. אני מדברת על ה’לפני’ כמובן, או כמו שאומרים בשפת הקולנוע ה’פרה פרודקשיין’, לפני ההפקה.

רבי נחמן מברסלב אומר בגאוניותו "אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך, ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות".

אז בעוד בתי שרה: "לושתי יש קרן על הראש השם נתן לה עונש כי היא רעה מאוד"… מחשבותיי נודדות לניקיון ארונות הבגדים, הספרייה, התריסים, לבלגאן בצעצועים בחדר הילדים ועוד אין סוף מקומות שקצרה ידי מלהגיע אליהם כל השנה. ואני יודעת שאני לא אמורה לעשות ‘ניקיון אביבי’ אלא לנקות את הבית מחמץ. בנקודה זו אני כבר מנצלת את ההזדמנות למלחמת חורמה בבית הקצת מוזנח, לצערי, ושואפת לגעת בכל פינה אפשרית. חוץ מהמטבח, כמובן, שאותו אני מקרצפת בכל פינה, אני לא מצליחה להגיע לכל הפינות. אבל גם ככה זו ממש עבודת פרך, וכשסוף סוף מגיע פסח, אני ממש מרגישה שנקרע לי ים סוף ועכשיו אני חופשייה, בת חורין ממש.

הלוואי שהייתי יכולה לנוע בזמן ולקפוץ לרגע הזה של ‘אחרי’. תאמינו לי, הייתי עושה את זה בשמחה. כי אני באמת מוטרדת ולא רגועה ולא מבינה למה זה כל כך קשה לי? וזה עוד יותר קשה כשאני רואה נשים אחרות שמתייחסות לזה ממש בקלילות…

אולי זאת הנקודה. נקודת המבט שיש לך על הדברים. אני רואה הכל בגדול – את המסה, לכן אני לא מצליחה ליהנות מכל פעולה שאני עושה בהווה. עוד לא סיימתי להדיח את הכלים ואני כבר חושבת על הכביסה, המרק והקניות… מה הפלא שאני בכלל לא נהנית מהדחת הכלים? אין לי את הנחת ואת המדיטציה שנוצרת מהשהות בהווה, מהרגע בתוך הפעולה.

ואני מנסה, באמת שכן, אבל מה אני יכולה לעשות שאני בעצם היותי אישה, מין מולטי-טסק מהלך?

וכנראה שזאת לא סתם אותה הקפדה מסיבית על פסח. שמעתי פעם שהסיבה שכל היהודים חוגגים באדיקות את חג הפסח, זה בזכות ההקפדה הכל כך שמורה של הדתיים. ההידור במצוות ביעור החמץ בבית מדביק כנראה את כל העם בחשיבות החג הזה, ובחשיבות ביעור החמץ מתוכנו. ובנוסף, שמעתי מהרב ארז משה דורון שחמץ אינו טוב עבורנו כל השנה! ולא רק בפסח. אלא, אם שמרנו היטב בפסח ולא אכלנו ולא ראינו אפילו פירור של חמץ, אזי אנחנו כמו מחוסנים מפני פגיעתו של החמץ בכל השנה.

ושוב, אני שמה לב שבמקום להיות בפורים אני קופצת כבר לפסח, ואולי אין לי בכלל סיבה לדאוג מהניקיונות וההכנות. כי, בעזרת השם, המשיח יגיע בפורים ובפסח כבר נהיה בבית המקדש השלישי בירושלים, אמן.

פורים שמח! ובהצלחה בהכנות לפסח למקרה שהוא יתעכב רק לעוד קצת…