קרטון ביצים

לעולם לא אבין את הדילמה הסובבת את שאלת השאלות: "מה בא קודם, התרנגולת או הביצה?" האין זה ברור שהתרנגולת שהשם ברא, ושהטילה את הביצה, היא זו שיצרה את המעגל הזה? אבל אל דאגה, זה לא מקטין את חשיבותה של הביצה.

ביצים הן דבר מורכב. לכל אדם, פרט לטבעונים או כאלה שאלרגיים לביצים, הביצים מספקות מרכיב חשוב בתפריט היומי שלהם. ביצים עשירות בחומרים מזינים וחיוניים, ויטמינים, פרוטאין ושומנים. בהתחשב בעובדה שביצים נוצרו כדי לשאת את חייו של האפרוח בתוכן, זה בהחלט הגיוני. לאחר ההפריה, היא מכילה בתוכה את כל המרכיבים הנחוצים והנדרשים ליצירת האפרוח שהופך לתרנגול/ת, וכן את החומרים המזינים והמפתחים את חייו בתוך קליפת הביצה. על פי ההלכה, אנחנו צריכים לבדוק היטב את הביצה שלא יימצא בה דם, מכיוון שאסור לנו לאכול ביצה עם דם. איסור אכילת דם בהמה או עוף הוא מן התורה משום שהדם הוא הנפש, ככתוב: "רק חזק לבלתי אכול הדם כי הדם הוא נפש ולא תאכל הנפש עם הבשר" (דברים יב).

בימים ההם, כשהאישה היהודייה רצתה להכשיר את העופות בעצמה על ידי מליחתו והשרייתו, על פי ההלכה, לא פעם היא מצאה ביצה בתוך התרנגולת. אם האפרוח היה יכול להמשיך לחיות, הכתום הכהה הזה שנפוח כמו בלון, היה מתפתח לביצה. כיום הביצים שאנו קונים אינן ביצים פוריות, כך ששום תרנגול לא מקריב את חייו בחביתה שאנו מכינים לארוחת הבוקר שלנו…

ביצים מאוד מיוחדות, כי שלא כמו כל הדברים שמחממים אותם והם נמסים, ביצים הופכות למוצקות וקשות. עובדה מדעית מעניינת אומרת, שאם מסובבים את הביצה על משטח ישר נוכל לדעת אם היא רכה או קשה. ביצה רכה מתנועעת בצורה סיבובית, ואילו ביצה קשה מתנועעת בצורה יציבה. מוצקותה היא זו שמאפשרת לה להסתובב בלי שום קושי, ואילו הביצה הרכה, בגלל הנוזל שבה, אינה מאוזנת ולכן היא זזה מצד לצד. אפשר להשוות זאת לעם שלנו. אם אנחנו מאוחדים בצורה חזקה ומוצקת כגוש אחד, נישאר חזקים ויציבים.

ישנן מגוון אפשרויות להכנת ביצים. החביתה והמקושקשת הן בדרך כלל המוכרות וכך גם השלוקות – ביצים קשות. ישנם ילדים שמעדיפים את ה'צד הזורח' למעלה, מה שנקרא ביצת עין… וכאן אפשר לגעת בנקודה מעניינת נוספת: אם עיניו של האדם הן החלונות של נשמתו, אולי אפשר לומר זאת גם על הביצים? בואו נתבונן ב'נשמה' של הביצה.

לביצים יש תפקיד סמלי מאוד ביהדות. בגלל צורתן הכדורית, הביצים מסמלות נצחיות ואת מעגל החיים. ביצים קשות מייצגות זמן של אבל ואת תחילת הצום של תשעה באב, היום בו קרה האסון הגדול, בין שאר אסונות ופורעניות שבאו על עם ישראל – חורבן בית המקדש הראשון והשני. הסעודה שאנו אוכלים לפני תחילת הצום בתשעה באב – סעודה מפסקת, כוללת בתוכה ביצה קשה ועליה אפר. ביצים קשות מהוות גם את הארוחה הראשונה של אדם אבל שחוזר מבית העלמין. סעודה זו נקראת סעודת ניחומים ובדרך כלל מורכבת מביצים ולחם, יש המוסיפים אפר, והיא מציינת את האובדן והצער.

קליפת הביצה קשה. היא מגינה על האפרוח המתפתח בתוכה שלא יינזק ויפגע עד לרגע שהוא מוכן לצאת. אך עדיין, הביצה – למרות קליפתה המגנה – מאוד עדינה וצריך להחזיק אותה בעדינות. כאשר אנו קונים ביצים, בדרך כלל הן נמכרות בתוך קרטון עם מכסה, כתוספת הגנה.

מכמה היבטים, אפשר להשוות את קרטון הביצים למין האנושי. אנו מגיעים לעולם הזה וחיים בו בתוך מכלים מגנים, העולם הגשמי וכל מה שאנו משיגים בשהותנו כאן (בעזרתו ורחמנותו של השם כמובן), הבניינים, הבתים, הדירות בהן אנו גרים, כלי התחבורה, הבגדים שאנו לובשים – כל אלה מגנים עלינו מפני הטבע וגורמים מלאכותיים שונים שיכולים לפגוע בנו. הגוף עצמו הוא כלי הדומה לקליפת הביצה. עור גופנו עוטף בשר ודם שמתחתם נמצא השלד – שגדל ומתפתח בכל שלב של גדילתנו. למרות שאנו מוגנים בכל השכבות הללו, עדיין, אנו נזהרים לא ליפול או להיפצע או לסכן את הגוף. שלא כמו התרנגולת והביצה, אנו בני האדם לא גדלים רק מבחינה פיזית, אלא עלינו להשתמש בכל מה שהשגנו כדי לעבוד את השם ולהתקרב אליו, ועל ידי זה לזכות גם בהשגחה פרטית, כלומר בהשגחה האלוקית עלינו.

וכמו שקליפת הביצה מושלכת לאחר שמילאה את תפקידה, גם אנו, בסופו של דבר, עוזבים את הגוף שלנו ברגע שהנשמה סיימה את התיקון שלה בעולם הזה ועוברת לעולם של מעלה.

אבל לעת עתה, השם שומר עלינו בתוך קרטון הביצים הגדול שלנו. איננו יודעים מהו טומן בחובו, אבל עם אמונה אנו מבינים שהכל לטובה. אם אדם מסתכל באופן רציונאלי על פנים הקרטון – הוא מגלה עובדה מעניינת ודי מתבקשת: אין לנו ברירה אלא להיות מאוחדים, כל אחד צריך להיות מחובר לשני. אם נפנים זאת, נוכל להיות בטוחים שנשמר כגוש אחד מאוחד.

אבל העולם הוא דרך חתחתים מלאה במהמורות, מלאה במניעות ומכשולים. במיוחד עכשיו, כשאנו מתקרבים לזמן הגאולה, הפיתויים גדולים יותר מבעבר. אם לא נישאר במקום שהוקצה לנו בתוך הקרטון, יהיה בתוכו כאוס גדול ומן הסתם גם לא יהיה לנו את מי להאשים. את האצבע המאשימה נפנה רק אל עצמנו… משה רבינו ע"ה השליך את לוחות הברית וכתוצאה מכך הם נשברו, כאשר ירד מהר סיני וראה את העם חוטא עם עגל הזהב. מה מונע מהשם לקחת את קרטון הביצים הזה ולהשליך אותו? הביחד שלנו. יחד נוכל למנוע את הקטסטרופה הזאת. רק כאשר נקבל על עצמנו תשובה אמיתית ורצינית, נחזק את צניעותנו, נגביר את לימוד התורה ונשפיע את אור השם בעולם כולו, השם יישא אותנו בידיו ויחזיר אותנו הביתה.