כמו חץ מקשת

רבי נחמן נותן לנו חיזוק עצום על כוחה
של התפילה, ואומר לנו שאם אדם שומר
את הברית אז הדיבורים יוצאים מפיו
כמו חיצים מן הקשת. ניסיתם פעם לירות
חץ מקשת כדי להבין במה מדובר?

בשדי יער – פרק 93

בשמירת הברית ישנן מדרגות רבות. אולם, עיקר שמירת הברית הוא לשמור על גדר ההלכה המובאת בשולחן ערוך, בענייני קדושה וצניעות – הן לגברים והן לנשים. וככל שאדם שומר את בריתו במדרגה גבוהה יותר של קדושה, בודאי יקבל חיזוק עצום בתפילתו. כך אנו מוצאים בדבריו של רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר"ן תנינא, פ"ג): על ידי תיקון הברית יכול להוציא דיבורי התפילה כחיצים מן הקשת. ואז התחלת צמיחת קרן משיח.

זה משהו שרואים בחוש. ככל שאדם זוכה יותר לשמירת הברית – הוא מתפלל יותר. ככל שהוא שומר את עיניו – הוא מצליח להאריך בתפילה. וזה הבדל עצום. אם התחזקת בשמירת עיניים – דע שזה עולם אחר לגמרי, התפילה היא אחרת. לעומת זאת, אם אדם פוגם בעיניו מיד נחלש אצלו כוח התפילה, ואז – למרות שהוא יודע על מעלת התפילה ואפילו מאמין בה ובכוחה – הוא פשוט לא יכול להאריך בתפילה.

דבר זה שייך גם לנשים. ככל שישמרו יותר על צניעותן – הן בלבוש והן בהתנהגות – הן יקבלו את הכוח להתפלל ולהאריך בתפילה.

גדרי ההלכה

מכיוון שנושא זה מכיל שלבים רבים ודרגות קדושה רבות, כפי שציינתי לעיל, נגדיר תחילה מהי הגדר של פגם הברית ושמירת הברית.

התורה מספרת לנו על נכדו של יעקב אבינו (בראשית לח, ז): "ויהי ער בכור יהודה רע בעיני ה’, וימיתהו ה’".

איזה עוון עשה ער שבגינו הוא נקרא "רע בעיני ה’"? ומסביר רש"י, שהפגם של ער היה השחתת זרעו כדי שאשתו לא תתעבר וכך יתכחש יופיה. נמצאנו למדים, שהפוגם בעוון זה של השחתת זרע לבטלה הוא רע בעיני השם. כי איך יתחבר מי שהוא "רע" עם מי שנאמר בו "לא יגורך רע"?!?

וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך (אבן העזר סימן כ"ג): אסור להוציא שכבת זרע לבטלה, ועוון זה חמור מכל העבירות שבתורה, לפיכך: לא יהיה האדם דש מבפנים וזורה מבחוץ. וכן אלה שמנאפים ומוציאים זרע לבטלה, לא די להם שאיסור גדול הוא, אלא שהעושה זאת – בנידוי הוא יושב, ועליהם נאמר (ישעיה א, טו): "ידיכם דמים מלאו", וכאילו הורג נפש.

עוד כתוב בתורה (במדבר טו, לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ודרשו חז"ל בספרי: "אחרי עיניכם" – זו זנות, ומכאן למדו חז"ל שיש איסור דאורייתא (מהתורה) להסתכל על אישה, בין נשואה ובין פנויה, כמו שכתוב במשנה ברורה (סימן ע"ה ס"ק ז), שכתבו הפוסקים איסור הראיה הוא פגם הברית, כמו שכתוב (ליקוטי מוהר"ן): עיקר הניאוף תלוי בעיניים.

וכן נפסק להלכה בשולחן ערוך: המסתכל אפילו באצבע קטנה של אישה ונתכוון ליהנות ממנה, עוונו גדול מאוד ועובר על איסור דאורייתא זה. וכן נפסק ברמב"ם (הלכות תשובה פרק ד, הלכה ד) שהמסתכל בעריות אין חזקתו לשוב מעוון זה, לפי שזה קל בעיני רוב בני האדם, ונמצא חוטא, והוא ידמה שאין זה חטא, ומעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר: וכי פעלתי או קרבתי אצלה? והוא אינו יודע שראיית העיניים עוון גדול, שהיא גורמת לגופן של עריות, שנאמר: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". ופסק בעל המשנה ברורה, שאפילו יש בידו תורה ומעשים טובים, לא ינקה מדינה של גיהינום על עוון זה.

מובן שעניינים אלו שייכים גם לנשים, ומי שגורמת בחוסר צניעותה שגברים יסתכלו עליה ועל ידי זה יחמדו את יופיה ויבואו לידי הרהורים ח"ו, ואף ישחיתו את זרעם, עונשה חמור מאוד וכמובן שהיא לא תוכל להתחבר עם השם.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)