אל תבעט

יש פעמים שיורד גשם, ולפעמים
חם, אפילו חם מאוד, העלים של
הסכך נושרים ישר לתוך הצלחת.
ולמרות הכל, אל תבעט, זה חלק
מהחיים.
 
 
"בסוכות תשבו שבעת ימים". בימים מרוממים אלה אנו עוזבים את הבית לשבוע אחד לטובת מבנה ארעי עשוי מבד או קרשים. כזה שברוח כולו זע ונע, וכשהשמש קופחת נעשה חם מאוד שם מתחת 'לתקרה' שלו, הסכך שלא פעם עליו נושרים ישר לתוך צלחת המרק. וגם, גשם עלול לטפטף בכל רגע ולהרטיב את כל המסובים והקישוטים.
 
מצווה זו נועדה, בין היתר, כדי שנזכור שלקב"ה אין בית משלו, שכביכול יצאה השכינה לגלות ואינה מוצאת מנוח לכף רגלה. בחטאינו הגלינו את השכינה ממקומה הראוי לה, לכן נצא לשבוע אחד מהבית ונרגיש את צערה העמוק עד שתשוב לציון ברחמים, במהרה בימינו אמן.
 
את מצוות החג – הישיבה בסוכה, אנו מקיימים בהידור רב. הסוכה נבנית בשמחה כבר בסיומו של יום הכיפורים. יש מי שמוסיף בה כורסאות ומיטות כדי שנרגיש בה ממש כמו בבית, מקשטים אותה ברוחב לב ומקיימים את "זה א-לי ואנווהו", אוכלים וישנים בה בדבקות ובהתלהבות בכל מחיר.
 
כידוע, גם אומות העולם חפצו בתורה לאחר שחזו בכל הניסים והנפלאות שהיו מנת חלקם של עם ישראל לאחר קבלת התורה, לכן דרשו מבורא עולם שיעניק גם להם מצוות, וכמובן, את השכר הנלווה אליהן. אמר להם הקב"ה, כפי שמסופר בגמרא: "אם כך, אתן לכם להתנסות במצוות סוכה שהיא קלה יחסית". ואומות העולם שמחו על ההזדמנות שקיבלו. באותה שנה גם הם בנו במרץ רב את הסוכה. וכשהגיע החג, התיישבו בסוכה, אכלו וישנו בה. נראה היה כי הם עומדים במשימה. אבל מה עשה בורא עולם? הוציא חמה מנרתיקה עד שנעשה חם, מה זה חם, לוהט, והם לא יכלו לסבול זאת. אז הם יצאו מהסוכה, אך לא לפני שבעטו בה בעיטה הגונה למדי.
 
ובורא עולם שאל אותם: "אתם עדיין חושבים שמגיעה לכם הזכות לקיום המצוות?"
 
כמובן שלא נותרה בפיהם שום תשובה, כי גם אם היו טוענים שבאותה שעה גם ישראל עזבו את הסוכות, הרי שהקב"ה סותם את טענתם. למרות שכולם יצאו מהסוכה, הבדל גדול קיים בדרך בה הם עשו זאת. עם ישראל עזבו בצער וביגון עם ביודעם את הנאמר: "שהמצטער פטור מן הסוכה". הם נישקו את דפנות הסוכה באהבה וחשו עצב על הצורך לצאת ממנה. אך אומות העולם, לא רק שלא הסתפקו ביציאה, אלא בעטו בסוכה.
 
זה ההבדל המהותי – היכולת לראות בכל מצווה את התענוג והשמחה, להרגיש שהיא מחיה אותי, ולא רק להבחין בקושי שבקיומה. המצוות נועדו כדי שנחיה איתן. הן מנחות אותנו כיצד לנהל חיים מאושרים ושמחים, ולא כדי להקשות עלינו את החיים או לכבול אותנו. וכשם שלא נאמר על הרמזור שהוא נועד למרר לנו את החיים ואנו מבינים שהוא משרת את האדם ובא להציל חיים, כך נוכל להסתכל באופן הטוב ביותר לגבי מתיקות התורה והמצוות.
 
פעם שאל יהודי את הרב: "מדוע ישנם כל כך הרבה איסורים בשבת?"
ענה לו הרב: "זאת נקודת המבט שלך! אתה מרגיש את הקושי וההגבלה שבאיסור, כמו: אסור לסחוט, לנקות, לנסוע, לשמוע רדיו וכו', אבל אפשר להסתכל על כך מנקודת מבט אמיתית ולהבין שכל האיסורים בשבת נועדו כדי לתת לנו את האפשרות לנוח, ליהנות בחיק המשפחה, לקרוא ברוגע ולהודות לאלוקים. לכן אסור לכבס ולברור, לעבוד ולהתקשר וכדומה, כי הכל לטובתנו".
 
לא נבהלים מהמצוות
 
דרך ההסתכלות על הקושי אינה תכונה יהודית כלל וכלל. יהודים האמונים על כך, מגדלים את ילדיהם על ברכי התורה ומקנים להם את ההסתכלות על המתיקות שבכל מצווה ומצווה, מה היא תורמת לנו ובמה היא מעשירה אותנו, וכמה טוב שבורא עולם העניק לנו אותה. ילדיהם, כמובן, יגדלו לקיום התורה והמצוות באושר ובחשק רב, משום שהם מבינים את הזכות הגדולה שנפלה בחלקם.
 
שאל פעם אחד הרבנים את הסטייפלר זצ"ל, מדוע הילדים שלו יצאו כולם יראי שמים ועובדי השם, תלמידי חכמים עטורים במעלות טובות, ואילו ילדיו שלו יצאו פשרנים ומטה, למרות שישב ולמד איתם כל העת?
 
והשיב לו הסטייפלר: "איני יודע מה אתה עשית, רק אוכל לומר לך מה אני עשיתי. בשבת קודש היינו יושבים בצוותא, בחיק המשפחה. סיפרתי לילדיי סיפורי צדיקים ופרשת השבוע, השתדלתי לפשט את הדברים ולהסביר לכל אחד כפי רמתו כדי שכולם ייהנו. אחר כך שרנו ביחד זמירות שבת ונתנו לכל ילד את חופש הביטוי. השתדלתי להעניק להם את תחושת המתיקות של השבת, את החוויה שבלימוד התורה ואת האושר בזכייה הגדולה בלהיות יהודי. אולי הפסדתי דף גמרא אחרי הסעודה, אבל הרווחתי ילדים שיודעים את ערכה ומתיקותה של התורה ולא נבהלים ממצוותיה".
 
ואכן, אותו רב הודה שהיה מקצר בסעודת שבת מאוד בכדי להספיק ללמוד עוד. כך יצא שילדיו לא זכו לחוות את העונג שבקיום התורה.
 
גם בירידה
 
עניין נוסף שאנו מקבלים מחג הסוכות, שמלווה אותנו לאורך כל השנה, הוא להבין שהמשימה העיקרית שלנו היא להכיר שגם בירידה צריך להמשיך ולאחוז בקב"ה.
 
במצוות סוכה אנו יוצאים מבתינו אל החוץ, דבר שמסמל את הירידה המתרחשת לא פעם אצל כל אחד מאיתנו. קושי והתמודדות הם מנת חלקה של הירידה, והסוכה שבה חווים את כל פגעי מזג האוויר – קור או חום, בעלת דפנות ארעיים ולא קירות מבטון או מאבנים סדורות ויציבות, מסמלת את תקופת ירידתו של היהודי בה הוא חש חסר אונים. אך דווקא אז עליו לדעת כי עכשיו לא מגינים עליו קירות בטון, אלא כנפי השכינה מסוככות ומחפות עליו מפני כל פגע ונגע. זה כמובן לימוד חשוב: גם אם נראה שקשה, ואפשר לומר אפילו שדווקא אז, משגיח עלינו הקב"ה ואינו עוזב אותנו אף לא לרגע.
 
רבי נתן מברסלב זצ"ל אומר: "כי בהכרח שיעבור על האדם עליות וירידות הרבה בכל יום, וכשזוכה להיות בקי בהלכה וכו', לקיים כמו שכתוב: 'אם אסק שמים שם אתה ואציע שאול הינך'. להחזיק עצמו בהשם יתברך בקשר אמיץ, בין בעליה ובין בירידה, אזי זוכה להעלות גם מקומות החיצוניות ומדרגות התחתונות כולן אל הקדושה". (עצות ישרות, מועדים). כשאדם יוצא מחוץ לביתו, אל מקום שליטת החיצונים וזוכר גם שם לדבוק בקב"ה, אז הוא זוכה להפוך את הרע לטוב.
 
הסוכה משולה לענני הכבוד שליוו את עם ישראל במדבר כשהיה להם קשה. וזה מה שנאמר: "כי יצפנני בסכה ביום רעה". דווקא ביום רעה, ירידה או קושי, כשאדם נופל מעבודתו הרוחנית, אם זוכה לחזק עצמו ולא מתייאש, זוכה לסוכת שלום שתגן עליו! (ליקוטי הלכות, הלכות ראש השנה). יהי רצון שנזכה לשבת בסוכת עורו של לוויתן יחד עם כל הצדיקים וליהנות מזיו השכינה, אמן. שנה טובה ומתוקה!
 
 
* * *
אתם מוזמנים לבקר באתרו של הרב לייזר ברוידא, לייזר בימס