מה אפשר לומר לה?

אז מה אפשר לומר לה, למי שכשלה, למי שאיבדה את הדרך ואינה מוצאת את הנתיב חזרה?
 
אולי, אבל רק אולי, שמישהו שם למעלה אוהב אותך ילדה, אוהב אותך מאוד, אהבת עולם.
 
זה לא קל, במיוחד כשכאבי הנפש קשים וכואבים יותר מכאבי הגוף. את הכאבים של הגוף רובנו מבינים, מבקשים עזרה ומטפלים בהם.
 
אבל כאבי הלב? אוי, איך אפשר לדבר עליהם? לשתף או להסביר? להכיל אותם? ובכלל, יהיה מישהו שיבין אותם?
 
מאמרים נוספים בנושא:
לקרוע את הטפט
קפה עם  מלאכים
אלוקים, אפשר שאלה?
הברכה שאחרי  הכאב
 
והעניין הוא שככל שהכאב גדול יותר, המילים נעשות קטנות יותר. ככל שהכאב עמוק, המילים פתאום לא שייכות, נעלמות ומסתתרות. אולי מתביישות בקטנותן?
 
והנה את, עם עצמך, כפופה ונכנעת. מרגישה אבודה בעולם כל כך ענק שמלא בהרבה מילים, אנשים, סגנונות ואינסוף אפשרויות. אפשרויות שלא תמיד בחרת נכון. ואופס… הנה טעית.
 
ואחרי הטעות, בא הכאב. כן, עכשיו זה את עם הכאב שלך. מי יכיל? מי יחבק? מי יחמול וינחם? האם יסלח?
 
כוח ההרגל. את לוקחת את הסידור האהוב שלך ביד. מוחה את הדמעות שמבריקות את עינייך, פותחת בעמוד המתאים ומתחילה להתפלל.
 
כן את, השפופה והרצוצה, שמחפשת את החיבור, את המדרגה לעלות בה. אוחזת בהרגלי היומיום המוכרים, אלה שיודעים את המילים, את התפילה. העיניים שלך, אלה שמטושטשות מרוב דמעות, לא צריכות להתאמץ יותר מדי. המילים הרי שגורות בפיך מעשה יומיום.
 
ומתוך ההרגל הזה את מנסה לקרוא קצת מהסידור, וגם קצת קוראת מתוך הלב. בעצם, הרבה יותר מתוך הלב.
 
ומתוך הבור הזה שנשאבת אליו, מתוך תחושת האפסיות חסרת הרחמים, את מגיעה נסערת לפסוק הנפלא מכל: "אהבת עולם אהבתנו ה' אלוקינו…" והעיניים מתמלאות בדמעות.
 
שכחת. כן, ידעת והכרת את זה, אבל שכחת.
 
לפעמים מתוך העלבון האישי, מתוך הרחמים העצמיים, אפילו מתוך הכאב העמוק, את שוכחת את הפסוק הנפלא הזה. את ההבטחה המקסימה של אבא שבשמים, את האהבה הגדול מכל – אהבת עולם!
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
לצמוח מתוך הכאב
איך בונים סיפור אהבה?
אהבה, זה מה שצריך
אהבה שאינה תלויה בדבר
 
"חמלה גדולה ויתירה חמלת עלינו…" את מפסיקה לרגע ומביטה לשמים בדמעות. כן, את הקטנה והנבוכה, ושואלת את עצמך, ואולי גם אותו, 'רגע, אני באמת ראויה לאהבה הזאת? אני, שמכילה בתוכי כל כך הרבה, שלא יודעת איך יכופר לי ואם יכופר לי. אני, שתעיתי כל כך הרבה?!'
 
אבל החמלה הגדולה הזו עוטפת אותך. מרככת את הכאבים. מוחקת חטאים, מטהרת. מטיחה התחלה חדשה. את יכולה. כן, את בהחלט יכולה. עם אהבה כזאת את יכולה ה-כ-ל!
 
את המשא הכבד הניחי שיישא עבורך מי שאוהב אותך יותר מכל. מי שאוהב אותך תמיד, אהבת עולם! למה? כי את הילדה הקטנה והאהובה שלו. כן, את שנכשלת – את יכולה להתחיל מחדש. את רק צריכה לקום ולפסוע צעד אחד קטן. תעשי את זה וכבר תרגישי את היד התומכת שלו, המובילה באהבה.
 
למה? כי זאת אהבת עולם.
 
ככה תמשיכי בדרכך, מנוחמת ואהובה לעולם.
 
 
* * *
אתם מוזמנים לכתוב לציפורה בראבי – תעצומות הנפש – כי הכל זה הנפש  –בכתובת teilot1@walla.com או לבקר באתר גם ציפור מצאה בית – רפואת הרמב"ם.