הנס של אביגיל

חג הפסח עבר חלף לו ואיתו כמעט ונשכחו ימי הנחת והמנוחה הרבים. אך מקרה יחיד ומיוחד ייצרב בזיכרוננו לעדי-עד, הסיפור על הנס הגדול של אביגיל.

נפשנו לנו בצפון כמה זוגות חברים, כולנו חוזרים בתשובה המלווים אחד את השני כבר שנים רבות כמשפחה. במתחם הצימרים היה גם חדר סגור עם בריכה, וכמובן שמטבע הדברים בילינו רבות במתחם הזה.

באותו בוקר נסעו הגברים והילדים לטיול ואנחנו נותרנו הנשים עם בנותינו.

שכשכנו בבריכה העמוקה, הבנות הקטנות עם מצופים ואנחנו הנשים עם התינוקות בידיים. ברגע אחד הבחנו שאביגיל מורידה את המצופים. "אביגיל", קראה אימה בכעס, "שימי את המצופים מיד או שתצאי מהמים". הילדה לא נענתה והוצאנו אותה מהמים לשבת בחוץ.

מאמרים נוספים בנושא:

ניסים קטנים

ניסים קורים כשלא מחכים להם

חוזרת משם

המשכנו ליהנות, לדבר ולשמוח, והייתה אווירה של התרוממות רוח גדולה.

לפתע, אני רואה את הבעתה המבוהלת של חברתי נירית. היא החניקה צעקה כשהבחינה בגבו של בגד ים ורוד זעיר שצף ללא ניע ממש לידה.

מאותו רגע ואילך קשה לי לתאר את גודל הסיוט שעברנו. זה היה כמו סרט אימים, אבל ממש במציאות שלנו.

נירית הפכה את הילדה וכולנו ראינו את פניה הנפוחות ממים, לבנות לחלוטין כשקצף נוזל מפיה. הבנו שאנו רואות לפנינו גופה של ילדה מתה והתחלנו לצרוח בהיסטריה. חלק מהבנות רצו ממתחם הבריכה להזמין אמבולנס, ואימה של הילדה פשוט איבדה עשתונותיה וזעקה זעקה גדולה אל השם. "שמע ישראל, שמע ישראל", היא צרחה וחבטה בעצמה. היא התחילה לקרוע את בגדיה בעוד היא מדברת לאבינו שבשמים "אתה לא עושה לי את זה אבא, בתי היחידה, אתה לא לוקח לי אותה, אני לא יכולה לעמוד בזה, בזכות הצדיקים תעזור לי…."

היא המשיכה לצעוק, ואנחנו יצאנו החוצה בריצה להזעיק עזרה מהרחוב.

נירית החליטה לעשות מעשה. היא הבינה שהיא לא מוכנה לתת לילדה הזאת למות לנגד עיניה. בכוח בלתי נתפס היא שלפה לבדה את הילדה מהמים. הילדה שקלה פי כמה וכמה ממשקלה, בגלל המים הרבים שבלעה ורפיון האיברים.

היא נשאה אותה בידיה לחדר צדדי ותוך כדי הבכי והצעקות היא התחננה  "רבי שמעון בר יוחאי! תעזור לי, תחזיר את הילדה הזאת…", היא חזרה על דבריה שוב ושוב כשהיא דופקת על גב הילדה ומנסה לפתוח את שכמותיה לאחור. הגוף של הילדה היה קשה וכבד ונירית המשיכה בעקשנות להתפלל ולנסות להחיותה. בלי ניסיון או ידע בהחייאה היא נשפה לתוך פיה ואז, כשהיה נדמה לה שזה לא עוזר, שאבה אוויר מתוכה. לפתע, כמו מתוך חלום, נשמעה אוושה קלה מגופה של הילדה, היא גלגלה עיניה לאחור ואחרי עוד טפיחה על הגב היא הקיאה מתוכה כמעט דלי שלם של מים. "רבי נחמן מאומן" מלמלה נירית בהקלה…

אולי גם זה יעניין אתכם:

לקפוץ לאש

האורח של אבא

בחיים יש גם הפתעות

בכל פעם שהמים יצאו מפיה של אביגיל, פניה וגופה חזרו כמו במטה קסם לגודלם הרגיל. הזרוע הצטמקה, מתארי הברך חזרו למקום והפנים חזרו להיות פניה של אביגיל היפה שלנו.

נירית חזרה עם הילדה בזעקות שמחה "הילדה חיה, היא חיה", ותוך שלוש דקות הילדה כבר דיברה ועמדה על רגליה. כשהפרמדיק הגיע הוא בדק את רמות החמצן וקבע שלא נגרם שום נזק לילדה.

אביגיל כנראה נפלה למים כשרצתה להביא את המשקפת שנפלה לה. היינו כמה מבוגרות בתוך המים ואף אחת לא שמעה את הנפילה שלה. אפשר לקרוא לזה חוסר אחריות, אבל אני מבטיחה לכם שזה יכול לקרות לכל אחד. מאז שמעתי וקראתי על מקרים רבים נוספים של טביעה בצימרים, והבנתי את הסכנה הרבה הטמונה בחופשות הללו.

לא נוכל למנוע מילדינו את המים, אך נוכל לפעול באחריות כשנלמד אותם לשחות מגיל צעיר ונדריך אותם בפעולות אפשריות במקרה כזה. וכמובן, יש לנו חובה לעבור פעם בשנה רענון של קורס החייאה למענינו ולמען כל אחינו ישראל.

אביגיל לא נשמה דקות ארוכות והקדוש-ברוך-הוא החזיר אותה לחיים ללא נזק ופגע. אי אפשר להכיל את גודלו של הנס שחזינו מול עינינו, כי זה ממש בלתי נתפס. בעוד כמה שעות אנו מוזמנים לסעודת ההודיה שעורכים הוריה של אביגיל, להודות ולהלל ולשבח….

"שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".

תודה רבי שמעון, תודה רבי נחמן, תודה אבינו שבשמים.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com