ילדת החלומות

אחת הדרכים להיות הורה אפקטיבי היא פשוט לשתוק. כי להכניס את עצמנו למאבקים של הילדים, זה משהו שיכול להבעיר את השטח ולהפריע לו עם העבודה הפנימית שהם צריכים לעשות. כשאנחנו מנסים "לרכוש" את הבעיות של הילדים שלנו, זה יכול להגיע למצב לא רצוי של מבעיה שאפשר לפתור בעדינות ובקלות, למאבק כוחני מתמשך שאפשר היה למנוע.

הבת שלי מרים התמודדה עם ההחלטה של מה 'אני עושה אחרי התיכון?'. אחרי שסיימה את השרות הלאומי שלה במרכז רפואי בירושלים, היא החליטה למצוא עבודה כמלצרית כדי לחסוך את הכסף לטיול עם חברות. "לראות עולם" אמרה לי. ביום בו קיבלתי את התמונה שהיא רוחצת פיל בתאילנד היה היום בו הגיע הווידוי הברור – היא כבר לא בשליטתי. כבעלת תשובה, החלום שלי היה לגדל ילדות דתיות ומרים שלי לא בדיוק הגשימה לי את החלום הזה.

בין הנסיעות מסביב לעולם מרים עבדה גם כמטפלת, בנוסף למלצרות באולם שמחות.

זה בהחלט לא מה שראיתי בדמיוני, לא מה שרציתי לבת שלי. מרים היא בחורה בוגרת מאוד, חלק גדול מהבגרות הנפשית שלה נובע מהדום לב שאחותה שני חוותה כשהייתה בת 16, בעוד מרים הייתה רק בת 11. בגיל ההתבגרות שלה היא הייתה שותפה לשיקום של אחותה. זה לא היה פיקניק לאף אחד מאיתנו, אבל להיות הילדה הקטנה בבית ולראות ולחוות את זה, מן הסתם, האירוע לימד אותה להיות אדיבה וסבלנית. אך גם השפיע עליה בדרכים שלעולם לא אדע.

רציתי שמרים תלמד חינוך מיוחד או שתהיה פסיכולוגית ילדים, כי היא מאוד טובה עם ילדים. גם רציתי שהיא תלך לשיעורי תורה, כמו אלה בבית הספר. אבל אותה אף אחד מהאפשרויות הללו לא עניינה, אז ירדתי מזה כמו מעניין הנישואין, כמו גם מעניין ה"תפסיקי לדבר כל הזמן בטלפון" וגם מזה האהוב עלי יותר מכל – "החצאית שלך לא קצרה מדי?".

ילדת החלומות שלי נעלמה לה אל תוך האופק…

מאמרים נוספים בנושא:

לגונן או לשחרר?

כבר לא ילדה

ילדים מושלמים

זה מתחיל בדוגמה אישית

פירות האמונה

פרחים יקרים

חתיכות של סבון

הצלחתי לא לקלקל

החלום של כל אמא, ואחות טיפת חלב

פאזל החינוך

לפטר את נני הדיגיטאלית

פילטרים בחינוך הילדים

תפילה של אמא

אבל מכיוון שמרים היא ילדה טובה החלטתי להניח לה. לא רציתי שהיא תרגיש שאני מאוכזבת ממנה. היא אדם שיודע לכבד ומאוד אדיבה, שואלת שאלות על ענייני כשרות ומפרישה מעשר מהמשכורת שלה כל חודש. כשהייתה בחו"ל את השבתות עשתה בבית חב"ד. היא גם נסעה לאומן. סמים, שתיה ובחורים אף פעם לא היו נושא, אפילו לא ברקע תודה לא-ל, ועל זה אני מאוד שמחה ומודה לבורא כל הזמן.

אבל לקח לי זמן לקבל את העובדה שמרים היא לא "חרדית" טיפוסית. היא אפילו לא מתקרבת לזה גם אם אני רוצה. האם נכשלתי בדרך זו או אחרת? אני מניחה שכן, אם המטרה שלי הייתה שהיא תהיה מי שהיא לא. האם הצלחתי? בהחלט. היא אדם נפלא. ואני רק חייבת לזכור שלילדים שלי יש חופש בחירה ושהם אוהבים להשתמש בו.

בסופו של דבר, אחרי כמה שנים של שתיקה וחריקת שיניים, מרים יום אחד אמרה לי שהיא כבר לא רוצה לנסוע יותר. הספיק לה מכל הנסיעות האלה. "אני רוצה לעשות משהו עם עצמי" אמרה לי אותו ששתינו ביחד קפה במטבח. "אני מתבגרת (היא צחקה כשאמרה לי את זה) אני בת 22 ומלצרות זה לצעירים יותר".

באותו יום שמעתי את המנגינה שכל כך רציתי שתתנגן ברדיו שלי…

מרים החליטה ללמוד תפירה מקצועית, ועכשיו היא כבר לומדת שנה שנייה כשהיעד שלה להיות תופרת מקצועית טובה בתחום. היא גם הצטרפה לשיעור תורה שבועי בירושלים ונהנית מחייה מאוד (בינגו!). היא בת 22, הגיל בו אני הגעתי לישראל כדי ללמוד. אמרה לי שהיא רוצה להתחתן אבל מעדיפה שאחותה שני, הגדולה ממנה, תתחתן קודם. אני יכולה להבין את זה.

אני כל כך מודה לבורא עולם שאף פעם לא ביקרתי אותה, או כפיתי עליה לעשות משהו שהיא לא הייתה עושה או רוצה להיות. למדתי בדרך הקשה שלזכות באמון של הילדים שלך היא הדרך הטובה להשאיר אותם קרובים אליך. ומכיוון שמרים יכלה לדבר איתי על מה שהרגישה בביטחון, באותו יום נכנסנו אל תוך שיחה נפלאה ועמוקה על לא מעט נושאים שתמיד היו על הפרק ודיברנו עליהם בנעימות ועם הרבה חיוכים על הפנים. בעבר, כשניסיתי להכניס את הילדים שלי לתוך הדימוי שלי השיחות לא היו פתוחות ונעימות, והמחיר ששילמתי – התרחקות רגשית – היה כבד מאוד.

במבט לאחור, שכשאני נזכרת בפעמים בהן דחפתי את הילדים הגדולים יותר לעשות דברים (לרוב כרצוני) היום אני מבינה שזה היה באמת מיותר. ההבנה שהילדים שלנו לא פוגעים בעצמם או באחרים יכולה להרגיע אותנו ולאפשר להם לצמוח.

נכון, לא כל הילדים יודעים באמת מה הם רוצים לעשות, לא כל הילדים עוברים את שלבי החיים בצורה חלקה. הילדים שלנו הם אנשים שצריכים את המקום והזמן כדי להבין דברים.

ודברים כאלה לוקחים זמן!