לא רוצים בבית!

אקטואלי מתמיד

נראה שמעולם לא נראתה פרשת נח כל כך מוחשית כמו בשנה הזו. ממש כמו אותו מבול שבלבל את העולם במשך למעלה משנה והותיר אחריו עולם הרוס – כך גם אנו עדים לגל נורא ששוטף את העולם וסוגר את כולם איש איש ב"תיבה" שלו למשך זמן בלתי ידוע מראש, ואיש אינו יודע מה יילד יום ואיך ייראה העולם ביום שאחרי.

המנהיגים ואנשי המדע לא מוצאים את ידיהם ואת רגליהם, והמון העם בכל העולם כולו מיטלטלים בין פחד וייאוש לבין זעם ומרירות, בין בדידות ועניות לבין מרד ועצבנות. האדם והעולם מתגלים במערומיהם וכל הרוע צף החוצה בצורה של פירוד ושנאת חינם לשון הרע מחלוקת ואלימות. אין צד בחיים שבו לא פוגע הנגיף המקרוסקופי. אלה ללא ספק ימי דין קשה, מהקשים שידענו, הן בכלל והן בפרט.

אין מנהל לה

כל כך הרבה דברים חסרים לנו בתקופה הזאת, אבל בדיוק כמו בזמן המבול, החוסר העיקרי הוא בהנהגה אמתית, הנהגה שלא נותנת רק הוראות והנחיות מעשיות בצורה של גזירות, אלא הנהגה שנותנת לנו צורת התייחסות נכונה, חיזוק רוח העם בדרך האמונה, הנהגה של אמונה ותפילה.

הזוהר הקדוש משווה בין ניהול המשבר העולמי של המבול על ידי נח לבין ניהול המשבר הלאומי של חטא העגל על ידי משה רבינו, וזה עיקר דבריו:

נח לא התפלל ולא יצא אל בני דורו כדי לעורר אותם, ולכן למרות שבאמת היה צדיק – כל המבול נקרא על שמו, כמו שהנביא מכנה את המבול: "מי נוח", כלומר שרואים בו אחראי שלא לומר אשם במבול!

ואילו משה היה בדיוק ההיפך הגמור. לאחר חטא העגל הוא מצד אחד ירד אל העם ועורר אותם בעוצמה לתשובה ולתיקון, ומצד שני התפלל ולא הרפה ארבעים ימים רצופים! ולכן הוא המנהיג והגואל לדורות.

דברי הזוהר בפרשתנו חריפים מאוד. אבל לדעתי המשפט החריף ביותר והכואב ביותר הוא מה שאומר הזהר שבכל זמן שיש דין בעולם הקדוש ברוך הוא מצטער ובצערו אומר: "אוי שלא נמצא בעולם כמשה".

ובאמת אוי ואבוי לכולנו כולנו צריכים לזעוק על כך שאין לנו בדור מנהיג כמשה. אין צרה גדולה מזו. כי לא רק שאנחנו בצרה, אלא גם אין מי שיכוון אותנו לעשות את הפעולות הנכונות לצאת מהצרה.

אבל משה רבינו חי וקיים והתורה היא נצחית, והדרך שבה ניהל משה את המשברים מובאת בתורה ובחז"ל והיא נמצאת לפנינו, וכל אחד יכול לדעת בקלות מה היה עושה משה בתקופתנו ומה צריך כל אחד ואחד מאתנו לעשות.

פני הכלב

הדבר הראשון לפני הכול הוא האמונה! איפה האמונה שלנו? מהשִׂיחַ הציבורי נראה שמי ששולט בעולם זה הנגיף ר"ל. כולם שוכחים שאין עוד מלבדו יתברך שאין שום מציאות מבלעדיו. כולם שוכחים שכאשר ה' שופט את העולם אז כל הברואים הם רק עבדיו ושלוחיו כמו שכתוב "למשפטיך עמדו היום כי הכול עבדיך". אל תדברו על הנגיף תדברו רק על ה'!

כאשר מכים כלב במקל, הכלב כועס על המקל ומנסה לנשוך את המקל. אם היה לו פה הוא היה כנראה צועק על המקל ומקלל אותו ומטיח בו האשמות חמורות. אין לכלב יכולת לראות את היד שאוחזת במקל. גם הקורונה היא רק מקל, ואם מדברים יומם ולילה על המקל ומתעלמים מהבורא האוחז במקל וזה נקרא "פני הדור כפני הכלב" שמדברים רק על הטבע ולא על האמונה.

איזה עיוורון נורא זה שרואים רק את המקל ולא רואים את היד האוחזת במקל. זה לא הנגיף, ולא ראש הממשלה, ולא החרדים, ולא המפגינים, וכל אחד יכול להוסיף לרשימה הזאת את כל ה"אשמים" לדעתו. זה רק ה'. ה' הוא סיבת כל הסיבות ועילת כל העילות. איך אפשר לדבר יומם ולילה על מקלות וסיבות ולהתעלם מהקריאה והצעקה של בורא עולם לכולנו?!

לכן לפני הכול צריכים ללמוד אמונה. צריכים רועה ומנהיג שילמד אותנו להסתכל על המציאות באמונה. נכון שיש גם השתדלות שחשוב לעשות, אבל זה רק חלק קטנטן מהתמונה, העיקר הוא להאמין ולהבין שהכול זה רק מבורא עולם.

נחפשה דרכינו

והשלב השני הוא להתעורר בתשובה, להבין מה באמת ה' רוצה מאתנו, כל אחד ואחד לפי עניינו.

כל הדיבורים על הנגיף הזה וחיפוש האשמים – השורש שלהם הוא כפירה חוסר אמונה בה'. וגם אם אתה כרב ומנהיג חייב לעורר את הציבור לשמירה על הנפש, אבל אתה צריך פי כמה וכמה מזה לעורר אותם להבין שה' רוצה מאתם הרבה יותר מכך, שה' רוצה שנחזור בתשובה.

הרי אתה אמור להביא לעם את דבר ה' ולא את דבר ההשתדלות. וכי נראה לך הגיוני שה' עשה את כל הקורונה הזאת רק בגלל שהוא רוצה שנלמד להסתדר ולחיות עם מסכות וכדי שנתפלל בבית?! האם יש שטות גדולה יותר מזו? וגם אם זה באמת חשוב, יש משהו הרבה הרבה יותר חשוב והוא מה באמת ה' רוצה מאתנו, מה השורש של כל זה.

אז אם אתה באמת רוצה לפתור בעיות, אז תפתור אותן מהשורש. אל תישאר רק בקיום ההנחיות, אלא תעורר את כל מי שאתה יכול להתחיל לחזור אל ההנחיות של בורא עולם. זה השורש של הכול כי אין ייסורים ללא עוון. וכאשר נחזור כולנו בתשובה שלימה, בוודאי יסור מאתנו הנגיף הזה כלעומת שבא. לכן השלב השני הוא שנאמין ונתעורר, וכך נפתור את המשבר מהשורש.

פנייה ישירה

והעיקר הוא להתפלל. להרבות בתפילה. התפילה היא פנייה ישירה ליד האוחזת במקל. התפילה היא העדות על האמונה. התפילה היא הדרך לביטול גזירות ולפתור את כל הצרות והבעיות מהשורש. מה עשה משה? הרבה בתפילה. מה עשה מרדכי היהודי? נכון שהוא גם אמר לאסתר לעשות את ההשתדלות שלה, אבל עיקר המאמץ שלו היה לכנס את כל היהודים ולעורר אותם לתשובה לתפילה ולזעקה.

כל כך הרבה משברים עברנו בזכות רוח האמונה שפיעמה בנו, וגם את המשבר הזה אפשר לעבור אך ורק בדרך האמונה. אין לנו דרך אחרת. וזה התפקיד של המנהיגים לעורר את העם לאמונה לקרב את העם לאמונה, לעורר אותם לתיקון המעשים, לאחדות ולתפילה.

בדור הזה אנחנו לא רוצים תיבת נח, אנחנו רוצים גאולה שלימה לכולם. אנחנו רוצים את הגואל! הגואל זה משה כמו שאומר הזוהר הקדוש על הפסוק "מה שהיה הוא שיהיה" – ראשי תיבות משה, כי משה הוא הגואל הראשון והוא גם הדרך לגאולה האחרונה של העולם. הדרך שמלמד אותנו הגואל הראשון שהיא דרך התפילה – היא הדרך הנכונה להתמודד בשעה זו. וה' יקבל תפילותינו ברחמים וברצון ולא רק שיסיר מעלינו את הנגע הזה עם כל השלכותיו אלא יגאל אותנו גאולת עולמים ברחמים גדולים בעגלא ובזמן קריב.