הדיבור והשתיקה

יהודה ויוסף הם בחינת שתיקה ודיבור. כוחו של יהודה הוא בפיו. כוחו של יוסף בתשיקתו. יהודה אומר תודה ויהודה מודה בפשעיו. יוסף מאידך שומר על פה סגור בכל מיני מצבים. אשת פוטיפר מפתה אותו והוא שותק, הוא לא אומר לבעלה מילה. האחים זורקים אותו לבור והוא לא שולח להודיע ליעקב. הוא מתגלה לאחיו בתור מושל ארץ מצרים ולא אומר להם מיהו, למרות הדחף הטבעי שמניעו.

ושני הכוחות הללו שהם כח הדיבור וכח השתיקה על פיהם ומהם נבנית כל מציאות האדם. שהרי כל האמונה מושתתת על הדיבור. אמונה זה לדבר עם בורא עולם: אתה מאמין אתה מדבר. וזה דורש תרגול, לאמן את עצמך לדבר עם הבורא מתוך תחושה וודאית שהוא שומע אותך. כמו שאמר רבנו, שצריכים לדבר עם עם ה' בחופשיות כמו שמדברים עם חבר טוב. לא להתקמצן במילים. ככל שתדבר יותר עם בורא עולם כך אמונתך תלך ותגדל, כי האמונה תלויה בדיבור.

והדיבור שהכי הרבה צריכים להרבות בו הוא דיבור של תודה, כי יש ארבעה חלקים לדיבור, יש דיבור של צדקה שזה דיבור שאתו מפרסמים צדקותיו של הבורא, ויש דבור של תשובה שאתו משיבים את המלוכה לבורא, ויש דבור של עשירות שזה להודות לה' מתוך תחושת מלאות, ויש דיבור של מלכות שזה לבקש מבורא עולם את הכח להיות מלך ולא למך. ויסוד כל הדיבורים הללו היא התודה, שהיא למעשה ההגדרה המושלמת לאמונה, כי התודה היא הכל, והיא הביטוי העמוק ביותר לאמונה.

אך בשביל לדעת לדבר, גם דבורים של תודה, צריכים ללמוד לשתוק, והמינון של השתיקה צריך להיות גדול מהמינון של הדיבור, כי לאדם יש שתי אוזניים ופה אחד בשביל שבפועל הוא ישתוק פי שתיים ממה שהוא מדבר, כי השתיקה מחברת את האדם אל התדר האלוהי, שהוא תדר של שתיקה, כמו שגילה לאליהו צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה' וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' לֹא בָרוּחַ ה', וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ  ה'  וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה' וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה. שם תמצא אותי, לא ברוח ולא באש ולא ברעש ובצלצולים, אתה תמצא אותי בתוך השקט, בקול הדממה הדקה.

זה הכח הכי חשוב שאדם צריך לסגל לעצמו, את הכח של יוסף, כח השתיקה, האיפוק, כי רק אז יכול לבקוע מפיו דיבור הנקרא דיבור, כי לא כל דיבור נקרא דיבור, יש דיבורים סתמיים, הבלים, אך יש דבורים הבוקעים מהלב, ואלו דיבורים שבאים אחר שתיקה, אחר מחשבה, כשנעשה איחוד בין יוסף ליהודה, שעל החיבור הזה אומר הזוהר שהוא החיבור הגדול שבכל החיבורים, חיבור שני המלכים, היינו שני הכוחות הגדולים ביותר בנפש האדם.    

וזהו סוד החשמל, כי האדם הוא חשמל, חש ומל,  ועליו לבדוק בקפידה כמה הוא חש וכמה הוא ממלל, עד שיגיע למצב שהוא אינו ממלל לפני שהוא חש, ובא לציון גואל.