השתיקה אינה יפה לה

הרבה מילים נאמרו בנושא, מאמרים ומחקרים למכביר, ודמעות, דמעות שנשפכו בלי סוף לפני ובעיקר אחרי. נחלים ואוקיינוסים של דמעות ברגע אחרי, שהיה כבר מאוחר מידי, שהרי את הנעשה כבר לא ניתן להשיב.

שעת לילה מאוחרת ואיני מוצאת מנוח , תוך כדי שמיעת שירי ארץ ישראל הישנה והטובה של פעם, עם המילים בעלי המשמעות הנכונה קופץ לתוך מוחי נושא כבד, כאוב שהשתיקה אינה יפה לה, "ואולי אותה שתיקה".  

מתי בדרך כלל שותקים ואת מה מבקשים להשתיק? את מה שנמצא בו פגם, מבוכה ואולי מעשה סרוח.

אבל ישנו נושא אחד כאוב ביותר, נושא שצריך לצעוק ולצרוח אותו בכל הכוח ובכל הנשמה, כי אם היא תצליח להציל עוד נשמה אחת דיינו.

מרב התרגשות שמהולה בעצב איני יודעת מאיפה להתחיל וכיצד להמשיך. כתבתי על זה מאמרים ודברתי פה ושם, אבל זה לא מספיק. זה צריך להגיע לכל אחד ואחת כדי לפעול את הפעולות הנכונות, או יותר הפסקתן ולאלתר.  

ברשותכם, נתחיל דווקא מהסוף; בארץ ישנן אלפי אימהות ואבות בני זוג שנישואים מזה זמן מה , מחכים ומצפים לפרי בטן – ואין.

אלפי אימהות שמרטיבות כל לילה את הכרית בדמעות רותחות ובתחנונים לשם יתברך שיזכו להיקרא ביום מן הימים ולשמוע בקול תינוקי את התואר הנכסף "אימא".

אלפי אבות חולמים ומדמיינים חובקים את בנם או בתם ברגע הראשון שהגיחו לאוויר העולם ואינם עוד מספיקים לעכל ולהאמין שהם זכו להיות שותפים בבריאה ובמתנת חיים ולהיקרא , "הורים".

זה לא מובן מאליו להיות אימא וגם לא אבא. זה לא מובן מאליו להיות הורים. וזה עוד יותר לא מובן מאליו להרות ולהיות בהריון.

וזה הכי לא מובן להרות ולהרוג את העובר שמתפתח ברחמך! תהיה הסיבה אשר תהיה אין שום הצדקה ושום הסבר מוסרי לרצח של עובר חי בפוטנציאל להיות אדם.

כנערה מתבגרת לא אחת חברה ספרה לי על הריון לא רצוי כזה או אחר, ופתאום רצים לי במחשבות כל מיני עצות מטומטמות להפליא שייעצתי אז כילדה נבערת מדעת. "אז מה הבעיה, לכי תעשי הפלה".

איזו תשובה מזעזעת!  

זכורני מקרה אחד ספציפי שבו חברה טובה הרתה ולא ידעה את נפשה כי הייתה צעירה ורק זה עתה השתחררה מהצבא, שאלות וקושיות של מה יהיה ומה נעשה וההורים ישתגעו שידעו מזה.

"מה הבעיה, תעשי הפלה!" ייעצתי לה. כשאני כותבת את השורות האלה הידיים שלי רועדות. רועדות מכאב ועצב והלב שלי עוד שנייה מתפוצץ מאימה כלפי בורא העולם איך העזתי בטיפשותי וכסילותי הרבה להציע הצעה של גזר דין מוות.. למה גזר דין מוות? כי הפרח הזו שנולדה, היא , היא עצמה היום כבר חיילת משוחררת. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה לולא העצה הייתה יוצאת לפועל.

הסטטיסטיקות בישראל מזעזעות להחריד את כל אמות הסיפים. למעלה מ100.000 עוברים מוצאים את דרכם לפח האשפה בגרידה או בזריקת חומר מוות שהיא כמו שואה שקטה.

מאה אלף נשמות יהודיות שהיו צריכות לרדת לזה העולם ולחיות חיים בעולם הזה, עולים בחזרה אחרי שנרצחו כאן כמו בהמות.

רק לסבר את המוח בידיעה החמורה שגרידה לקוחה מהמילה גירוד, מהשורש ג.ר.ד שבו מגרדים, כלומר עוקרים את העובר ממעי אימו ובכך עוקרים ממנו את כוח החיים והורגים אותו. לגרידה ישנה אפשרות נוספת שבה אוחזים בראש של העובר (שבו יש כבר מוח ודופק בלב!) במלקחיים ומפוצצים אותו ואז מגרדים אותו מהרחם. או שמזריקים חומר משתק שגורם למוות.

הזוהר הקדוש כותב במפורש שהעובר במעי אימו מרגיש ויודע ומתחנן על נפשו, "אימא, תני לי לחיות. אל תהרגי אותי". אם היו נותנים אפשרות לאימו ואפילו רק לשנייה, לראות איך הוא מתחנן על נפשו, בוכה ומתחנן "אימא אל תהרגי אותי", היא הייתה מצליחה להבין את משמעות הדברים.

ואותו העובר בבוא הזמן גם יטבע את דינו מאמו ואביו על שרצחו אותו. כאשר יש מפגש בין ביצית לזרע והקדוש ברוך הוא מוריד את הנשמה לתוך העובר והוא כבר חי לכל דבר ועניין, ואחרי 40 יום יש לו כבר עור וגידים ומתחילים להירקם האיברים הפנימיים. הזוהר הקדוש מסביר בפרוטרוט את השלבים בהתייחס לגיל ההתפתחות. כך שאל תטעו לחשוב שעובר זה יציקה של רקמה דמית. עובר זה חיים. עובר זה פוטנציאל של אדם חי ממש.

אישה יקרה, איש יקר, בבקשה מכם, רגע לפני מעשה חשבו טוב והיטב על משמעות הדברים שהם לקיחת חיים. בבקשה עשו הכול אבל הכול כדי להשאיר אותו בחיים ואם אין לכם אפשרות ויכולת מכל סיבה שהיא, עדיף ורצוי לשלוח אותו אפילו לאימוץ והעיקר לא להורגו.

זכרו את כל האימהות והאבות שמשתוקקים לילד או לילדה שנפשם כוספת להחזיק ולהיקרא הורים. זכרו את הנשימה באפכם ואת הנשמה בגופכם שגם היא מתאווה לחיים. כל אחד רוצה לחיות. גם עוברכם.

זכרו שאתם עוברים על ציווי התורה של הערך "לא תרצח". כי אישה בהריון נושאת ברחמה עובר חי שהוא פוטנציאל של אדם כמוני כמוך. גם אנחנו התחלנו את חיינו ברחם כעוברים..

אתכם זיכה הקדוש ברוך הוא , ואתם מזלזלים ומבזים את הערך הקדוש ביותר עלי אדמות שמקדשת התורה, והיא קדושת חיי אדם.