עיוורון פסיכולוגי

עיוור הוא אחד שאינו רואה מבחינה פיזיולוגית וישנן סיבות רבות; תצלובת הראייה, עצבי הראיה, רשתית קרועה, קרנית פגועה, בעיות באזור המוחי, העברת המידע ועוד.

ישנו גם מושג של עיוורון פסיכולוגי שבו העין בריאה וכן גם התשדורות במוח תקינות, העצבים וכל האזור האחראי על הראייה אף הוא בריא לחלוטין, אבל הבן אדם לא רואה.

כיצד תופעה מנטלית/נפשית/פסיכוסומטית שכזו קורית? כיצד העין בריאה והכל תקין והאדם לא רואה? כיצד ייתכן שאף האזור המוחי בריא ותקין והאדם לא רואה? כיצד מתקיים מצב שבו הכל לכאורה תקין ופועל כשורה אבל תאכלס בשטח האדם לא רואה, יש לו עיוורון? כיצד תיתכן סיטואציה מביכה שכזו ומה יש למדע ו/או לפסיכולוגיה לומר על זה הבה נבדוק.

קוראי ברסלב היקרים כפי שאתם מכירים אותי , אתם וודאי יודעים שהמאמר אין בו מטרה של הגשת מידע יבש ואפרורי שאותו ניתן להשיג בקלות באינטרנט ובגוגל. מטרתי היא לשפוך אור במקום חושך ולפקוח את עיניכם (תרתי משמע..) ובעיקר את ליבכם לתופעה הקשה של העיוורון הפסיכולוגי שרבים וטובים מאתנו חולים בו.

ראשית הבה ננסה להבין את המושג המתבקש מתחילת המאמר, מהו “עיוורון פסיכולוגי” ולאחר מכן ננסה להבין איך אנחנו “הרואים” אף לוקים בו מבחינה מנטלית, וזו ההקבלה המתבקשת שנעשה במאמר הזה ונצא בסייעתא דישמייה עם יתרון יחסי.

עיוורון פסיכולוגי

עין תקינה ובריאה. תשדורת ותצלובת ראיה בריאות ותקינות. הולכות חשמליות וכימיות במוח בריאות. אזור מוחי האחראי על הראיה תקין. ובכל זאת, החולה אינו רואה. מה קורה כאן? הניתוח הצליח והחולה מת??!

זוהי תופעה פסיכוסומטית שבה הגוף מביע את הלחץ הנפשי הקשה והכבד מנשוא שאינו יכול לראות מצבים וסיטואציות, עוולות, טראומות וקשיים שחווה במהלך החיים ולכאורה יוצר סוג של מחסום שהוא בבחינת עיוורון.

לכאורה הכל תקין, אבל משהו מבנים עמוק עמוק, נסתר לעין נמצא לו מקום שחור בנשמה המצולקת מלא בכאב, צער, ייסורים . והיא, אותה נשמה עדינה ורגישה שכבר מרוסקת לחלוטין אינה יכולה לשאת יותר והיא יוצרת כביבול כמעין מעטה הגנה, סוג של מחסום שבו היא כבר לא רוצה “לראות” את המציאות יותר.

העיוורון הוא נטו מנטלי, רגשי, נפשי בהשפעת הלחץ הנפשי על הגוף שעוד רגע קורס ואומר היי עצרו. אני נהיה עיוור. עיוור לסביבה שלי, יש לי קהות חושים מפאת הסבל, הקושי, הצער, הייסורים שאיני יכול לשאת יותר…

הפתרון היעיל למצב הוא טיפול נפשי מנטלי תת מודעי וכמובן חיזוק יסודות וכוחות הנפש על דרך החיוב, חיזוק ביטחון העצמי, הדימוי העצמי, השמחה, עידוד מנטלי, רוח גבי ובעיקר לחיות את יסודות האמונה כפי שמלמד אותנו מו”ר הרב שלום ארוש שליט”א.

עיוורון פסיכולוגי ציבורי

כל עם ישראל מתאושש מתקופה מזעזעת שהלמה בכולנו, למקטן ועד גדול, בכל קצוות האוכלוסייה בקשת הרחבה ביותר ללא יוצא דופן.

החל מתקופת הקורונה שטלטלה את כל העולם ללא יוצא מן הכלל, דרך בשורת ההבראה וההחלמה שבה הקורונה נרגעה באופן כמעט מקסימאלי בארץ ישראל. במהלך חודש אייר חטפנו כמה בעיטות קשות ביותר; ביום ל”ג בעומר בהילולת הרשב”י שבו נהרגו ארבעים וחמישה יהודים קדושי עליון, נפצעו ונחבלו מאות, עוד לא הספקנו לנשום וכבר מצאנו את עצמנו בתוך שדה קרב של “מבצע שומר החומות”.

שדה קרב – מבצע שומר החומות

לא מדויק לקרא לזה מבצע, גיבורותיי ורבותיי היקרים הייתה לנו פה מלחמה לכל דבר ועניין.
“מבצע” זה מושג שיווקי ששייך לסופר מקרט השכונתי ולא למצב שבו אזרחים בכל הארץ נכנסים למקלטים, ממדים וחדרי מדרגות להתגונן. “מבצע” זה לא 7033 רקטות שנזרקות לעבר ישראל, ארבעה מתים הי”ד, עשרות פצועים ואלפים נפגעי חדרה. “מצבע” זה לא שאדם הולך ברחוב ונדקר או מקבל מכות רצח בשל היותו יהודי. זה נקרא מלחמה, מלחמת הישרדות לכל דבר ועניין!

חברי היקרים אנחנו היינו בתוך שדה קרב! התעופפו לנו מעל הראש ממש טילים מלאי חומר נפץ שבחסדי השם יתברך 95.7% הפוצצו ולא הזיקו, הצלחה לכיפת ברזל!

מי בנה לנו את כיפת ברזל??! אל תתבלבל ותאמרו ארה”ב, המפתחים החכמים, התקצבים.. הכל מאת השם יתברך! מי נתן את רמת הדיוק הכמעט מקסימאלית? השם יתברך!

אין אח ורע בכל העולם למכונה הפנומנלית שנקראת כיפת ברזל! והכל זה השם יתברך.

אנחנו גרים ברמת גן. שמענו את האזעקות של תל אביב, וגם של גבעתיים, וכמובן של אזורנו. שמענו את כל האזעקות המבעיתות. שמענו והרגשנו את כל היירוטים ואת הבומים ואת כל מה שקרה. היינו ממש במרכז העניינים לצערי.

מטה מורפוזה עיוורת למציאות

אני רוצה לומר לכם ולא רק כאישה מאמינה אלא כאישה שאינה לוקה בעיוורון פסיכולוגי – הייתה פה השגחה מלמעלה. הייתה פה אצבע מאד מכוונת. היה פה מסר מאד ברור. ומי שלא רוצה לראות את זה אינו אלא לוקה בעיוורון פסיכולוגי שעושה לעצמו מטה מורפוזה למציאות האמיתית שבה רק השם יתברך הוא זה שמנהל את העולם!

היום הלכנו לראות את הנזקים, תקשיבו, זה פשוט לא נתפס! טיל עם 250 קילו חומר נפץ שמעופף במהירות עצומה 70 קמ”ש בערך נופל ועושה חור בכביש ומפיל תריסים, שומר זכוכיות מעיף דלתות אבל משאיר את הבניינים זה פלא פלאים. הנזק הוא ברכוש ברוך השם. זה ניסי ניסים מעל הטבע ממש. השגחה פרטית אישית ומדויקת.

בניינים רעדו פה. הלב והנשמה מרב פחד אף הם כמעט פרחו להם, וישקר מי שאומר אחרת.. הייתה פה פחד אימה ובהלה רצינית. בשמונה בערב הרגיש פה, בערים הגדולות, כמו במושב ישנוני וזקן. יכלנו לשמוע את הזבוב מפליץ.. ואת החתול מפהק..

מה יגידו כל תושבי הדרום שחווים את הלחץ הנוראי הזה כמעט על בסיס יום יומי, בלוני תבערה? שריפות? אזעקות פצמ”רים?? יש פה משהו. מה יאמרו אנשי הצפון? מה יאמר כל עם ישראל? עיננו אינו אלא רק אל בוראנו שהוא יגאלנו!

ירידת מתח..?! לא בטוח!

השם יתברך הכניס את העולם לגאולה. אל תתבלבלו. המלחמה שהייתה עכשיו בעזה היא זמנית ואינה חולפת עד שיבוא משיח. אז פה זה X, ואחר כך זה Y, הטריגר אינו משנה, קורונה/פצצות/טילים/לחצים כאלו ואחרים – מה שמשמנה זה שעם ישראל יתעורר ויבין שחוקי המשחק ישתנו.

בורא העולם מוליך ומצעיד אותנו לקראת גאולה והזעזועים מרגישים היטב ומאד כל פעם בשם אחר ובמשחק חדש. תתעוררו. הסירו מעליכם את העיוורון הפיס וכלוגי.

המאמר מוקדש לעילוי נשמת ארבעים וחמישה היהודים היקרים שמתו על קידוש השם במירון, וארבעת ההרוגים ממלחמת שומר החומות ושני ההרוגים באסון הטריבונה בירושלים, וכן להחלמת ביראות והצלחת כלל עם ישראל בכלך העולם כלו. שכל עם ישראל יזכה להתעורר ולחזור בתשובה שלמה באהבה, ברחמים וללא ייסורים. אמן.