גאות וענווה

עצה – גאות וענווה- עיקר כל הנפילות, עד שיכולים ליפול מאוד מאוד לצאת מעולמו לגמרי, הוא על ידי שעושים דברי שטות ותיעובים כאלו, שהפכו (הראשונים) אחוריהם אל ההיכל והתריזו וכו'...

2 דק' קריאה

מערכת ברסלב ישראל

פורסם בתאריך 07.04.21

עצה – גאות וענווה
 
עיקר כל הנפילות, עד שיכולים ליפול מאוד מאוד לצאת מעולמו לגמרי, הוא על ידי שעושים דברי שטות ותיעובים כאלו, שהפכו (הראשונים) אחוריהם אל ההיכל והתריזו וכו’ – הנשמע כזאת? וזאת צרכים לדעת, שגם הם בודאי לא היו שוטים וכסילים, כי בודאי היו חכמים נפלאים להרע, כי זה ידוע, שדורות הראשונים היו חכמים יותר, אך כל נפילתם, שבאו לידי רעות כאלה, היה על ידי גאות ורום ליבם, כי היה להם כל טוב, והיצר הרע וחמימות התאוות מתגבר בכל דור ודור, עד שהפיל אותם בכל פעם, ובכל עת שנפלו, לא היו יכולים להתחזק לקרב עצמם להשם יתברך גם ממקום רחוק כזה, כי לא היו יכולים לסבול הקטנות והשיפלות בעיני עצמן, כי בודאי הרחוקים מחמת תאוותיהם, כשרוצים אף על פי כן לחתור חתירות ולהתקרב אל השם יתברך, צריכים על כל פנים להרגיש שיפלותם וריחוקם ולבטוח בעוצם חסדיו יתברך, המתחדשים בכל עת. שגם הם יכולים להתקרב, אבל הם היו בעלי גסות הרוח ולא היו יכולים להשפיל עצמם ולהקטין עצמם כל כך, עד שנפלו בכל פעם, נפילה אחר נפילה, עד שהתגבר עליהם הרוח שטות, עד שנפלו לדברים תיעוביים כאלה, ועל כן זכרו בשמחתם ההיפך מכל זה ואמרו: אבותינו וכו’, אבל אנו ליה ועיניו ליה, שכל מה שהשם יתברך מושיענו בחסדיו הנפלאים, אנו יודעים שהכל בחסד נפלא, ואנו ליה משתחווים ומודים על זה, ועדיין ליה עינינו מייחלות, שיושיענו מעתה, כי עדיין אנו יודעים ריחוקנו ממנו יתברך, וזה עיקר שמחתנו, שהושיע לנו בריחוק כזה לישועות נפלאות כאלה.
 
 
מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונות ידלנה.
 
 
שיחה
 
כל זמן שאינו חזק בדעתו שתמיד ימשוך עצמו להשם יתברך בכל מה שיוכל בין בעליה בין יבירדה, חס ושלום, אפילו אם תהיה הירידה חס ושלום איך שתהיה, אף על פי כן יהיה חזק ואמיץ בדעתו למשוך ולהשתוקק ולהתגעגע תמיד אליו יתברך, ולצעוק ולהתפלל ולהתחנן אליו יתברך תמיד ולעשות מה שיוכל בעבודת ה’ בשמחה אפילו אם יהיה איך שיהיה, כל זמן שאין לו התחזקות הזאת באמת אי אפשר לו להתקרב להשם יתברך באמת. וכל כך הוא צריך להתחזק עד שהוא מוכרח להיות מרוצה לעבוד את ה’ תמיד כל ימי חייו על מנת שלא לקבל פרס. כי לפעמים נדמה להאדם שרחוק שהוא יזכה לחיי עולם הבא לפי גודל התרחקותו מהשם יתברך ,אף על פי כן, יהיה מרוצה לעשות מה שיוכל בעבודת השם בלא עולם הבא. ואפילו אם נראה לו שיהיה לו גיהנום גם כן, חס ושלום, יהיה איך שיהיה הוא מחוייב לעשות את שלו תמיד בעבודת ה’, כל מה שיוכל לעשות ולחטוף איזה מצווה או תורה ותפילה וכיוצא. וה’ הטוב בעיניו יעשה.
 
 
ושיחותיו הן אפילו לא טיפה מן הים הגדול,
רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה. 

כתבו לנו מה דעתכם!

תודה על תגובתך!

התגובה תתפרסם לאחר אישור

הוספת תגובה