בנים

 

אמרו רבותינו זכרונם לברכה (נדרים סד): "איש כי ימות ובן אין לו" – מי שאינו מניח בנים נקרא מת.

 

אבל מי שמניח בנים כשרים, נקרא חי אפילו אחר מיתתו, כי עיקר המיתה נמשכת מפגם אמונת חכמים, כמבואר בפנים, ועל כן כשמניח בנים אחריו, שזה בחינת תיקון אמונת חכמים, אינו נקרא מת, רק הוא חי גם אז על ידי תיקון הבנים הכשרים, שעוסקים בתיקון אמונת חכמים, שהוא כלל כל התורה.

 

 

 

אפיקורסות נקראת משא כמו שכתב רש"י על "משאכם" (דברים א, יב), מלמד שהיו בהם אפיקורסים. על כן כשנוסע להצדיק הוא משליך מעליו משא גדול כי מאחר שנוסע כבר יש לו אמונה שהוא הפך האפיקורסות.

 

"שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ" (תהילים עג, ט): כי עכשיו נתפשט האפיקורסות שהותרה הרצועה לדבר סרה על כל הצדיקים ועל כל יראי ה’. והוא כמו מי שפושט לשונו נגד כל העולם שאינו משגיח על כל העולם. ובאמת זה האפיקורסות הוא נגד השם יתברך בעצמו. אך שהם בושים לדבר בפרוש על השם יתברך הם מהפכין אפיקורסות שלהם לדבר על העולם. וזהו: "שתו בשמים פיהם". שבאמת מה שמדברים בפיהם הוא באמת למעלה בשמים כי עיקר דבריהם נגד השם יתברך כביכול כנזכר לעיל, אך "לשונם תהלך בארץ", שמחמת שבושים לדבר בפרוש נגדו יתברך, על כן לשונם תהלך בארץ, שפושטין לשנום נגד העולם כנ"ל. אבל באמת שתו בשמים פיהם כנ"ל.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.