רצון

 

בגלותנו הארוכה, כשעובר עלינו מה שעובר בכלליות ובפרטיות וכל מיני צרות שונות ומשונות, אשר כמעט אפסה התקווה, חס ושלום, על כן אין לנו עתה שום חיות, כי אם התקווה והתוחלת והרצון החזק אליו יתברך. כי הוא בחינת הארת הרצון – (שיר השירים ח): "מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ", כי למרות כל זאת שנדמה לסטרא-אחרא (הטומאה) שפעלה הרבה וביטלה אותנו מכמה קדושות בכלליות ובפרטיות על ידי חורבן בית המקדש ועול הגלות, למרות זאת לא הועילה כלום, כי עדיין הרצון והכיסופין שלנו חזקים ותקיפים מאוד אל הבורא יתברך, ומאחר שהרצון שבקדושה חזק מאוד, אז בודאי לא יועילו כל ההסתות והפיתויים והבלבולים והמניעות, כי כולם יתבטלו מחמת תוקף הרצון.

 

 

 

אדם אחד דיבר עם רבי נחמן והיה משבח איש אחד שהיה מתנהג ביושר, ואמר עליו בלשון אשכנז שהאיש הזה הוא ארינטליך (אדם ישר). וענה רבי נחמן: שעל איש ישראלי אין שייך לומר ארינטליך, כי אומות העולם יש להם הנהגות נימוסיות מכיון שהשכל והיושר מחייבים זאת – וזה נקרא ארינטליך. אולם עם ישראל שהוא עם קדוש, אפילו אלו המצוות שהן מצד דרך ארץ מה שהיושר והשכל מחייב, אפילו הן, אין עושים אותן מחמת דרך ארץ ומצד חיוב השכל והיושר, אלא רק מגזרת המלך הבורא יתברך שמו, שציווה עלינו בתורתו לעשות כך.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.