תשובה

 

עיקר התשובה של כל אדם הוא, שישוב בכל פעם מהמחשבות הרעות שנלכד בהן למחשבות קדושות, בבחינת (ישעיה נה): "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו וישוב אל ה’". וזה עיקר התשובה, לשוב במחשבתו ממקום שהוא שם למחשבות קדושות, ואפילו אם נתעה במחשבתו כמו שנתעה, אף על פי כן צריך שיאמין, שבכל מה שמנתק עצמו במחשבתו מרע לטוב הוא יקר בעיני השם יתברך, כי הוא ידע יצרנו. ועיקר היצר הרע הם המחשבות.

 

 

 

בעיר אומן היה בית כנסת שנבנה על ידי "רבי קלמן", שהיה מנגידי ועשירי העיר אומן עוד בזמן רבנו, והיו מכנים את בית הכנסת הזה בשם "רבי קלמנ’ס קלויז". ורבי לייב מקאסטאנטין לעת זקנותו כשלא היה כבר בכוחו לבוא מהעיר לקלויז של אנשי שלומנו, היה יוש שם בקלויז של רבי קלמן, וגם משום ששם היו מחממים היטב את בית הכנסת, מה שאין כן בקלויז אצלנו שהיה קר מאוד.

 

שם עסק רבי לייב בעבודת ה’ בקימת חצות וכו’, בבכיות ובצעקות כדרכו בקודש. פעם כשראהו השמש של הקלויז בוכה בעת תפילתו ועבודתו, פנה אליו ואמר: למה הנכם בוכים? (כי חשב שבוכה על מיעוט פרנסתו). אני אספר לכם מעשה מרבכם (רבי נחמן מברסלב) וכבר לא תבכו.

 

וסיפר לו: שאביו היה מאנשי החברא-קדישא בעיר אומן בעת פטירתו של רבנו. ובפטירתו לא שינו מכל סדר הלוויות ואנשי החברא-קדישא הם אלו שטיפלו בגופו הקדוש, ועל אבי הטילו להניח את רבכם בקבר. וסיפר אבי שבעת שאחז ברבנו להניחו בקבר, כשהגיע סמוך לקרקע, התגלה לפניו בפתע פתאום אור גדול מאוד ולקחו אותו מידו – ואמר: "מי הניח אותו על הקרקע? איני יודע, אני לא שמתיו". כשסיפר לי אבי זאת ציווה עלי שלא אחזיק במחלוקת עם חסידי ברסלב, משום מעשה זה שהיה לו.

 

כשסיים השמש לספר לרבי לייב, אמר לו: "אם כן, מדוע הנכם בוכים מאחר שהיה לכם רבי קדוש ונורא כזה?"

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.