אמת ואמונה

 

בספר "עלים לתרופה" כתוב במכתב שב: שהאדם צריך להרגיל את עצמו לשמוח בכל יום ובכל עת מחדש באמונה הקדושה, ואי שום חיות וטוב אמיתי כי אם האמונה הקדושה שזכינו כולנו מקטן ועד גדול. כי כל הזמן והימים יעברו כצל עובר, ולא ישאר כי אם חיות האמונה הקדושה, שזה החיות יתקיים לעד ולנצח, כמו שאנו אומרים: "ומלכותו ואמונתו לעד קיימת" וכו’. וכן בספר "ליקוטי הלכות" (הלכות ספר תורה) כתב המחבר, שעיקר החיות ואריכות הימים של האדם הוא רק כשזוכה שבכל יום ויום מימי חייו תתחזק אמונתו יותר, כי רק זה נקרא חיים, בחינת: "וצדיק באמונתו יחיה", ועל כן צריכים לחדש אמונתו בכל יום.

 

 

 

 

בעת ששלח רבנו את רבי נתן שיסע לדרך ויפגש עם הרבי מבארדיטשוב, רבי לוי יצחק זצ"ל, שנסע ונטלטל אז בדרכים, וישתדל לשמשו – ועשה רבי נתן כדברו.

 

פעם נעמדו להתפלל באיזה  בית כנסת, ורבי נתן התפלל בהתלהבות ובקולות כדרכו, ניגש אליו אחד מבאי בית הכנסת ואמר לרבי נתן: אל תבלבלו את הרב בתפילתו".

 

שמע זאת הרבי מבארדיטשוב ופנה אל האדם שניגש אל רבי נתן ואמר לו: "אולי אני מבלבל אותו!".

 

וידוע היה שהרבי מבארדישטוב כיבד והעריך מאוד את רבי נתן והיה מכנה אותו "נתל’ע שלי".

 

פעם כשנסעו, הגיעו לאיזו עיירה אחת שהיה הר תלול לפניה, ורבי נתן בזריזותו הגדולה ירד מהעגלה וניגש לבית הטבילה שעמד מחוץ לעיר וטבל בה בזריזות, כי כן היו נוהגים החסידים לטבול לפני הכניסה לעיר. כשהגיעה העגלה לראש ההר, כבר חיכה לה רבי נתן אחר טבילתו, כי היה זריז מופלג. כשראה זאת הרב מבארדיטשוב שבחו מאוד.

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.