שבועה

 

השבועה היא בבחינת צדיק חי עלמין, כמובא. ועל כן אמרו רבותינו ז"ל: כאילו נשבע בחיי המלך, "בחיי" דווקא, כי השבועה היא בחינת חיות, בחינת התקשרות לשם השם, אשר הוא יתברך חי החיים.

 

וזה בחינת "חי ה’" הנאמר על פי רוב כשנשבעים. ועל כן על-ידי השבועה מתבטלים ההכחשה והשקר, שהם סטרא דמותא (צד המוות), ונתברר האמת, שהוא בחינת סמא דחיי (סם החיים). גם עיקר חיות וקיום העולם הוא על ידי שבועה, בבחינת "אשר נשבעתי עוד מעבור מי נוח", ועל כן מי שנשבע לשקר, חלילה, כאילו מחריב את העולם. לכן בשעה שאמר הקב"ה "לא תישא" נזדעזע העולם, כמאמר חז"ל, כי עיקר קיום העולם הוא על ידי שבועה.

 

 

פעם אחת דיבר רבי נתן עם כמה אנשים, שהיו נוטים לדרכי החקירה, והתווכחו עימו אודות מאמר חז"ל: "קשה רימה למת כמחט בבשר החי", כידוע, שאלתם בזה.

 

והשיב להם רבי נתן מה שמובא בספרי האמת, שלאחר מות האדם, אף על פי שהנשמה יוצאת ממנו ואינו יכול לזוז בשום איבר, אף על פ כן נשאר בו קסטא-דחיותא, ובזה החיות נשאר בו, נרגש גם אחר כך צער הרימה, ועוד בדיבורים כאלה הסביר להם עד שהשתיקם.

 

לאחר שיצא מהם, הלך עימו אחד מאנשיו, והתחיל זה האיש לחזור לפניו כל דברי תשובתו שהשיב להם, ורמז לו, שהוא נהנה מאוד ושהוא זכה שרבי נתן סילק גם מליבו את המבוכה הזאת.

 

אמר לו רבי נתן בלשון תמה: "גם אתה רוצה להבין בשכלך?! אוי לאותה בושה! הלא כשרבותינו ז"ל אמרו: "קשה רימה למת כמחט בבשר החי" – אני מאמין באמונה שלימה, שהוא אמת ויציב ונכון וקיים, ואיני רוצה כלל להבין!".

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.