שבת

 

על ידי הברכות שמברכים להשם יתברך על כל דבר שנהנים ממנו, על ידי זה ממשיך האדם על עצמו קדושת שבת שמשם כל הברכות, כי היא מקור הברכה, ואז אכילתו והנאתו הם בבחינת עונג שבת.

 

אולם מי שקפדן, ודבר זה נמשך מבחינת כבד כועס, שעיקר שליטתו על ידי אכילת חול שאז הכבד ניזון תחילה, על כן הוא צריך להיזהר ביותר להמשיך על אכילתו קדושת שבת שיהיה בבחינת המוח ניזון תחילה, בבחינת ביטול הכעס.

 

וזהו הסוד על מה ששמאי היה קפדן והיה אוכל כל ימיו לכבוד שבת, כמו שאמרו חז"ל.

 

 

 

בעת הלוויתו של רבי אייזיק מאומן, רצו אנשי שלומנו לכבדו בכבוד גדול ולהכניסו לפנים בית המדרש מחמת חלקו הרב והעיקר שהיה לו בבניית בית הקלויז, אולם ראש החברא קדישא, רבי בוניא, לא נתן להם בטענה שרבי אייזיק לא היה חסיד ברסלב, וזאת מחמת שבסוף ימיו היה גר בעיר החדשה שבאומן רחוק מהקלויז, והיה מתפלל בבית המדרש הכללי.

 

כשהחלו אנשי שלומנו להתווכח עימו, ניגש רבי הירש לייב, בנו של רבי אייזיק, לרבי לוי יצחק ואמר לו: "הרי הכרת את אבי, וידעת כמה לא סבל אבי שום ריב ומחלוקת". ותיכף ניגש רבי לוי יצחק והשקיט את הריב וויתרו אנשי שלומנו ולא העבירו את רבי אייזיק דרך הקלויז.

 

לאחר זמן קצר קיבל רבי הירש לייב מכתב מאחיו, רבי משה, שהיה גר בזאסלב ושאלו במכתבו: "מה שלום רבי בוניא, חלמתי שראיתי אותו בחלום צועק ‘מדוע הייתי צריך להתערב בהלווית אביכם?’ וכך חזר ואמר כמה פעמים" – וביקש אחיו שיאמר לו מה שלום רבי בוניא.

 

לא עברו ימים מועטים וענה לו רבי הירש לייב במכתב, שרבי בוניא נפטר והלך לעולמו.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.