שינה

 

בשעת השינה החיות מסתלקת, כי שינה היא אחד מששים במיתה. ואז מתעורר רוח הטומאה כידוע, שהוא בחינת הרוח סערה של הרב שבקליפה.

 

אבל ישראל הקדושים מפקידים רוחם קודם השינה ביד השם יתברך, בבחינת "בידך אפקיד רוחי" שאומרים קודם השינה, כדי שלא ישלוט עליהם רוח הטומאה. ולכן צריכים ליטול ידיים דווקא כשקמים מהשינה. כי עיקר אחיזתם הוא בידיים ששם עיקר רוח הדופק שבלב. ועל ידי שישראל מפקידים רוחם ביד השם יתברך ומתגברים לקום בחצות לילה, נמשך עליהם בחינת רוח צפונית המנשבת בכינור של דוד המלך, שהוא בחינת הרוח חיים שבקדושה, שעל ידו מתגברים נגד רוח הטומאה הנ"ל.

 

 

 

 

אחד מגדולי הרבנים היה מפליג בשבח אנשי שלומנו וכן בניו אחריו, אולם משום מה אחד מבניו התנגד מאוד על אנשי שלומנו ורדפם מאוד. וכששאלוהו אחיו מאין לו דרך זו של רדיפה והתנגדות לחסידי ברסלב, ענה להם: "וכי בכל צריך אני לנוהג כאבי?!". והיו אחיו מתלוצצים ואומרים עליו: "אבינו ז"ל הוריש מזכותו לבניו כל אחד במידה מיוחדת, אולם זה ירש מאבינו את ה’לא כלום"…"

 

 

אנשי שלומנו ז"ל היו משתמשים הרבה באמירת התפילות שבספר ‘שערי ציון’ החל בתיקון חצות וכן בכל שאר התפילות. וכך מידי יום ביומו, עד אשר היו מניחים אותו בשקית הטלית והתפילין, כי לאחר התפילה היו נוהגים להתפלל בו התפילות דבר יום ביומו, וכן היו נוהגים ללמוד הלכה בשולחן ערוך תיכף לאחר התפילה, כדי שלא יעבור חלילה יום אחד ללא לימוד הלכה כציוויו של רבנו ז"ל.

 

דבר זה ונוהג זה בלט כל כך, עד שבעת המחלוקת הגדולה, כששאלו המתנגדים את עצמם: איך נדע מי הוא חסיד ברסלב? ואמרו להם: שהסימן הראשון הוא זה הנוהג להניח בשקית טליתו ‘שערי ציון’ ושולחן ערוך. כי נדפסו אז כרכי שולחן ערוך קטנים עם הפירוש והיו נוחים להניחם בשקית הטלית.

 

        

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.