בית

עצה

 

הבית של האדם הוא בבחינת פנימיות נגד מקומות שמבחוץ, ועיקר בניין הבית הוא בשביל שיכנס בו האדם מבחוץ לפנים עם כל חפציו.

 

על כן הבית הוא מקום משומר, כי עיקר השמירה על ידי בחינת פנימיות. דהיינו, על ידי שמכניסים כל דבר מבחוץ לפנים ומקשרים כל הדברים לשורשם האמיתי שבקדושה, שהוא בחינת החוכמה והשכל שבקדושה, שהוא עיקר הפנימיות.

 

על כן צריכים לבנות את הבית בחוכמה, כמו שכתוב: "בחוכמה יבנה בית", היינו שצריכים לבנות את הבית לשם ה’ כדי לעסוק בו בחוכמה האמיתית שהיא התורה הקדושה, כי כל אדם צריך לכוון בבניין ביתו, כמו שבגשמיות הוא בונה את מחיצות הבית כדי שיהיה לו מקום להיכנס מהחוץ אל הפנים עם כל חפציו, כך הדבר הוא גם ברוחניות, שיכניס הכל מהחוץ לפנים – שיעלה את כל הדברים מבחינת חיצוניות ויקשר אותם אל הפנימיות, שהיא החוכמה והיא שורש הכל, כמו שכתוב: "כולם בחוכמה עשית".

 

 

 

רבי משה קאליקובער זצ"ל, שהיה סוחר נכבד, התקרב לאנשי שלומנו כשהגיע לבי המדרש באומן וראה את רבי ברוך, חתן רבי געציל זצ"ל, מדבר עם רבי נחמן שוסטער זצ"ל. רבי משה היטה אוזן לשמוע את דיבוריהם שהיו בענייני עבודת השם-יתברך, דיבורים שעוררו בו התפעלות כה גדולה.

 

הלך רבי משה אל אנשי שלומנו ושאל על שני האנשים: "מי הם?". ענו לו אנשי שלומנו: "רבי ברוך הוא אברך יקר ותלמיד חכם נכבד העוסק רק בעבודת-השם יתברך תמיד". ושאל שוב: "והשני, מי הוא?". השיבו לו אנשי שלומנו: "זה (רבי נחמן שוסטער) אדם פשוט, סנדלר במקצועו".

 

רבי משה התלהב כל כך ואמר: "אכן צדיקים מופלגים נמצאים באנשי שלומנו, ששפלים בדעתם כל כך עד שיכולים להתחבר אחד עם השני ללא כבוד והתנשאות"….