צדקה

 

עיקר המשכת ההשגחה השלימה, שהיא בחינת כפילת הראות, בבחינת: הבטה והשבת ההבטה, נמשך על ידי צדקה. על כן נאמר בצדקה לשון כפול: נתון תיתן, ודרשו רבותינו ז"ל: יתן ויחזור ויתן כדי להמשיך השגחה שלימה שהיא בחינת כפל.

 

לכן שקולה צדקה ככל התורה, כי על ידה ממשיכים התורה, שהיא בעצמה בחינת ההשגחה, ולכן כל מצוות התורה הם בבחינת כפל, כמו שדרשו חז"ל: כי כל ביתה לבוש שָׁנִים – אל תקרא שָׁנִים אלא שְׁנַיים, נתון תיתן, הענק תעניק וכו’. כי היא בבחינת ההשגחה השלימה, שהיא בחינת כפילת הראות.

 

ומכיון שעיקר ההשגחה השלימה נמשך על ידי צדקה, לכן, על ידי הצדקה נמשכות כל ההשפעות שבאות על ידי ההשגחה השלימה, ומחמת שעיקר אור הששגחה מאיר בארץ ישראל, כמו שנאמר: "עיני ה’ אלוקיך בה", על כן אין צדקה כצדקת ארץ ישראל, כמו שאמרו חז"ל.

 

 

כשנכנסו רבי יעקב כהן ורבי יצחק מאיר קורמן לבקר את רבי נפתלי כהן בשבת, בזמן ששכב כבר על ערש דוי סמוך לפטירתו, דיבר עימהם הרבה מגדולת רבנו, ואמר להם: "איני מפחד משום דבר, כי יש לי ברוך ה’ שטר בנקאי של ‘רוטשילד’ ("וועקסל") שהולך בכל המדינות" (כפי המוזכר במעשה של הבערגער והעני).

 

כשסיים אמר להם: "לכו עתה לאכול לכבוד שבת" – והטעים להם את דבריו בפסוק: "לכו בנים שמעו לי יראת ה’ אלמדכם", דהיינו: "לכו בנים" – לאכול, אולם – "שמעו לי" – את דברי יראת ה’ שלימדתי אתכם.

 

רבי נפתלי נולד מהול והיה חסיד נלהב מאוד בכל רמ"ח איבריו. חתנו שבחו מאוד, בפרט בסדר הנהגתו, מכיון שהיה קבלן בניין והיה עובד רק בימות הקיץ ואוגר לעצמו ממון לכל ימי החורף, ואז לא עשה שום מלאכה, רק ישב כל הזמן על התורה והעבודה.

 

 

רק שיראו לקחת מהן מוסר ויזכו להתעוררות גדולה.