דיני תפילה שונים ,כוונה בתפילה כיסוי הראש ועוד

 

א. גם תלמיד חכם שתורתו אומנותו אין להקל להתפלל ביחידות, גם אם מתפלל בחדר או בבית המדרש שבו הוא לומד בקביעות. אולם היכא שהוא אנוס שאינו יכול ללכת להתפלל בבית הכנסת, יש להקל לו להתפלל בבית מדרשו ביחידות, ויכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים. וגם הרגיל לכוין בכל תפילתו, לא ירגיל עצמו להתפלל ביחידות כדי שלא ילמדו עמי הארץ ממנו ויתבטלו מבית הכנסת. וכל שכן היכא דאינו בטוח בעצמו שיוכל לכוין בכל תפילת השמונה עשרה שאין לו להתפלל אלא בציבור. וכל הנאנס ומתפלל ביחידות צריך להתאמץ לכוין בכל תפילתו כדי שתפילתו תתקבל.

ב. מי שתורתו אומנותו ומתגורר סמוך לבית הכנסת, ובו חלון גדול לבית הכנסת, ובאותו בית, בית מדרשו, יש אומרים שיותר טוב שיתפלל בבית מדרשו מאשר ילך לבית הכנסת, דאיכא תרתי לטיבותא, שהוא מקום קביעות תלמודו, וגם מתפלל עם הציבור בקדיש ובקדושה ועונה אמן. אך אם יש חשש שילמדו ממנו עמי ארצות להתפלל ביחידות, ימנע מלעשות כן.

 

 

ג. אף על פי שטוב ונכון לחגור חגורה קודם שיתפלל תפילת שמונה עשרה, משום הכון לקראת אלוקיך ישראל, מכל מקום כיום סומכים על המכנסיים המהודקות, או על הגומי שבתוך המכנס התחתון, ובפרט שיש אומרים שמי שהולך כל היום בלי חגורה, גם בשעת התפילה אין צריך לחגור.

ד. אין להתפלל בבתי ידים (כפפות) דהוי כיוהרא ובזיון, וגם אין דרך לעמוד בכך בפני גדולים. כל שכן שאין להניח לשליח ציבור להתפלל עם כפפות. אבל ברטייה ותחבושת לית לן בה, כיון שהוא אנוס ומוכרח בהן, וההכרח לא יגונה.

ה. המתפלל שחרית, רשאי להסיר המגבעת מעל ראשו, ולהשאר עם הכיפה, כדי שהתפילין של ראש יהיו מונחים במקומם הראוי. ואדרבא טוב לעשות כן. אבל בתפילת שמונה עשרה של מנחה, או בשעת קריאת שמע ותפילה של ערבית, אין נכון להסיר הכובע ולהתפלל בכיפה. וההולך תמיד בכיפה, יזהר שתהיה הכיפה מכסה את רוב הראש, ואז יוכל לקרוא קריאת שמע ולהתפלל בכיפה.

ו. נערות רווקות שהולכות בלי כיסוי ראש אף ברשות הרבים, ונוהגות להתפלל ולברך בלי כיסוי ראש, וכן מנהגן גם בבית הספר החרדי "בית יעקב", אף על פי שאין למחות בידן, שיש להם על מה שיסמוכו, מכל מקום לכתחילה יש להורות להן לכסות ראשן בעת שמברכות ומתפללות, ובעת שלומדות תנ"ך בהזכרת ה’. ולכן חובה קדושה על ראשי ומנהלי בתי ספר החרדים לדבר ה’, לעמוד על המשמר ולהורות לתלמידות לכסות ראשן בעת שמברכות ומתפללות ולומדות תנ"ך. ובמיוחד יש להקפיד על כך בשעת התפילה, ודברי חכמים בנחת נשמעים, כדי שימצאו אוזן קשבת לדבריהם. וישאו ברכה מאת ה’. ועל כל פנים נשים נשואות שחייבות לכסות ראשן כשיוצאות לרשות הרבים, אסור להן לברך ולהתפלל בביתן בלי כיסוי הראש. וגם בשעה שקוראות בתנ"ך וכיוצא בזה, צריכות לכסות ראשן. ועליהן תבוא ברכת טוב.

ז. אסור לברך או להוציא מפיו הזכרת השם בגילוי הראש. ומכל שכן שאסור להתפלל תפילת שמונה עשרה בגילוי הראש. ומכל מקום אם נפלה הכיפה שעל ראשו באמצע התפילה ולא הרגיש בדבר עד לאחר שסיים תפילתו, בדיעבד תפילתו תפילה, ואינו צריך לחזור ולהתפלל שנית.

ח. מי שמוכרח לישב בגילוי הראש, כגון בבית משפט של גויים, מותר לו להרהר בדברי תורה. ואם שמע ברכה מחבירו, מותר לו לענות אמן בגילוי הראש.

ט. מותר להקדים שלום לחבירו, גם כשחבירו בראש מגולה, ואף על פי שאמרו חז"ל (שבת י:) ששמו של הקדוש ברוך הוא שלום, מכל מקום אינו כנותן מכשול לחבירו במה שיצטרך לענות לו שלום בגילוי ראש, שדוקא אזכרת ה’ או אלוהים אסור להזכיר בגילוי הראש, אבל "שלום" מותר מן הדין לומר בגילוי הראש.

 

  

י. הנצרך לנקביו, אף שיכול להעמיד עצמו עד כדי שיעור פרסה, לכתחילה לא יתפלל תפילת שמונה עשרה עד שיתפנה לנקביו, ואף על פי כן אם הזמן קצר ואם ימתין להתפלל עד שיתפנה יעבור זמן תפילה, מותר לו לכתחילה להתפלל, כל שיכול להעמיד עצמו כשיעור פרסה.

יא. מי שנצרך לנקביו ויכול להעמיד עצמו שעה וחומש, אלא שאם ילך לנקביו יפסיד תפילה בציבור, יש אומרים שרשאי להתעכב אפילו אם יפסיד על ידי זה תפילה בציבור, ודעת מרן החיד"א שאין להפסיד תפילה בציבור כל שיכול להעמיד כדי פרסה, שבאופן כזה אין תפילתו תועבה. והעיקר כסברא ראשונה.

 

 

יב. טוב ליתן צדקה קודם התפילה, דכתיב, ואני בצדק אחזה פניך. ומנהגינו ליתן צדקה בעת שאומר ויברך דוד, כשאומר ואתה מושל בכל. ובמקומות שנוהגים לקבץ נדבה באמצע קריאת שמע או באמצע קריאת התורה, לא יפה עושים.

יג. מצווה מן המובחר שלא לעמוד להתפלל אלא באימה והכנעה, ואם אינו יכול להכניס בליבו אימה והכנעה, על כל פנים לא יעמוד להתפלל מתוך שחוק וקלות ראש ודברים בטלים, ולא מתוך כעס, אלא מתוך שמחה, כגון דברי תנחומין של תורה סמוך לגאולת מצרים, או סמוך לתהילה לדוד שכתוב בו רצון יראיו יעשה שומר ה’ את כל אוהביו.

יד. לכתחילה אין לעמוד להתפלל מתוך פילפול של הלכה כשאין הדברים ברורים אצלו, כדי שלא יטרד בתפילתו. ומכל מקום אם התחילו הציבור להתפלל יתפלל עמהם, ובפרט עכשיו שאין אנו מכוונים כל כך בתפילה.

 

  

טו. יכוין רגליו זו אצל זו עד שיהיו נראים כרגל אחת לגמרי, ואין די במה שרגליו נוגעות זו בזו בעקב. ובדיעבד אפילו לא כיוון רגליו כלל יצא. וטוב לכוין רגליו גם בשעה שאומר קדושה עם השליח ציבור.

טז. יש נוהגים שכשעומדים להתפלל הולכים לאחריהם ג’ פסיעות וחוזרים לפניהם ועומדים להתפלל. ומהדין אין צריך לנהוג כן.

יז. צריך שיכוף ראשו מעט באופן שיהיו עיניו למטה לארץ, ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש, ובלבו יכוין למעלה לשמים.

 

  

יח. כשהוא מתפלל וקורא קריאת שמע לא יאחוז בידו תפילין וספרי קודש, מפני שלבו עליהם שלא יפלו ולא יוכל לכוין. ובדיעבד אם התפלל ותפילין בידו, יצא ואין צריך לחזור ולהתפלל. ולכן אם מתפלל ברכבת וירא שיגנבו לו התפילין, אפש להקל להתפלל ולאוחזם בידו.

יט. מותר לאחוז בידו סידור תפילה או מחזור בעת שמתפלל, הואיל ואוחז את הסידור לצורך תפילה עצמה לא טריד, דומיא דלולב, שמשום שלקיחתו מצווה לא טריד.

כ. אם נפל ספר קודש לארץ והדבר מטרידו לכוין בתפילה, רשאי לעקור ממקומו ולהגביה את הספר מהארץ. וכן אם התחיל להתפלל בעל פה ובאמצע תפילתו התבלבל ואינו יכול להמשיך, מותר לו לעקור ממקומו להביא סידור ולהמשיך התפילה מתוך הסידור.