דיני בניית בית הכנסת, דיני קדושת בית הכנסת

  

א. מי שתרם ראי לתלותו על הקיר של פרוזדור בית הכנסת, מעל לכיור שרוחצים ממנו המתפללים את ידיהם, מותר לתלות הראי שם, ואין בזה איסור.

ב. ראוי ונכון להימנע מלצייר על חלונות בית הכנסת, או על הכתלים, צורות  של דגלי שנים-עשר השבטים, כגון אריה, נחש וכו’. ומכל מקום המקילים לצייר על החלונות ועל כותלי בית הכנסת למעלה מקומת אדם, יש להם על מה שיסמוכו.

ג. אסור לתלות תמונות של גדולי ישראל וכו’, בכותלי בית הכנסת, ובפרט כנגד המתפללים. אלא יתלו תמונות אלה בפרוזדור בית הכנסת. ואם תלו תמונות אלה בבית הכנסת, נכון להסירם משם. ואם הגבאים לא ירצו להסירם משם, לכל הפחות יש להסביר להם שיש לתלות תמונות אלה בכותל שמאחורי המתפללים ולא כנגד פניהם.

ד. מי שתרם פרוכת של ארון הקודש לבית הכנסת, לזכר קרובי משפחתו, וכתב את שמם באותיות גדולות באמצע הפרוכת, באופן שההקדשה מופיעה בגובה של חזה המתפללים מול ארון הקודש, העיקר להקל בזה, שאין להקפיד על כך. ועל המתפללים העומדים מול ארון הקודש להעלים עיניהם מן ההקדשה שבפרוכת, ולכוין ליבם בתפילה. וטוב שיעיינו בסידור שבידיהם בעת התפילה.

ה. משפחה שהקדישו פרוכת לזיכרו ולעילוי נשמתו של אחיהם, והפרוכת הועמדה בהיכל הקודש, שעמד אז ללא פרוכת, והוצבה שם במשך עשר שנים, ואז הוחלפה הפרוכת בפרוכת אחרת שהוקדשה על ידי אחד המתפללים לע"נ אחיו, וחברי ועד בית הכנסת החליטו שהפרוכת הקודמת תועמד שם רק בימות החול, ותוחלף בכל שבת. ומעיקר הדין הוא שאין שום חזקה לבעלי הפרוכת הראשונה, ורשאים חברי הועד להיעתר לדרישתו של המקדיש השני, ולהעמיד את הפרוכת החדשה בארון הקודש, ולחלק זאת בתורנות כראות עיניהם. ויש להימנע ממחלוקת בעבור זה, כי אצל הקב"ה לא יגרע חלקם של הראשונים במה שהקדימו בעשיית המצווה.

ו. כשמסיימים את בניית בית הכנסת, נוהגים לערוך מסיבה לחינוך הבית, ולומר שם דברי תורה וחיזוק לשמירת התורה ומצוותיה. ואין לברך בשם ומלכות ברכת "שהחיינו", וגם לא ברכת הטוב והמטיב, דספק ברכות להקל. וכל שכן שאין לברך שהחיינו בעת יציקת היסודות והגג. אבל רשאים הגבאים או רב בית הכנסת ללבוש בגד חדש בעת חנוכת בית הכנסת, ולברך עליו שהחיינו, ויפטרו בכך את בית הכנסת החדש.

ז. מותר לחנך בית כנסת בחול המועד, ואין בזה  משום "אין מערבין שמחה בשמחה".

ח. בית כנסת פטור ממזוזה, והמנהג לקבוע מזוזה בבתי הכנסת בלי ברכה. ואם דרים שם חייבים במזוזה. ובתי מדרשות, ישיבות ומוסדות חינוך, אף שפטורים ממזוזה, מכל מקום כדי לחוש לסברת החולקים המנהג פשוט לקבוע שם מזוזה בלי ברכה.

ט. אסור להחזיר אחוריו לספר תורה או לישב בספסל שלפני ארון הקודש שיש בו ספרי תורה, כשגבו מופנה לספרי תורה. אבל אם ספרי התורה מונחים גבוה מעשרה טפחים מהארץ, בתוך ארון הקודש, שהספר תורה עומד ברשות אחרת, יש להתיר לישב כשגבו מופנה לארון הקודש, ופניו כלפי העם, מפני שרק אחורי ראשו הוא נגד ארון הקודש. ועוד, שהארון סגור במחיצה קבועה. ומכל שכן שיש להתיר כשהדבר נעשה לצורך מצווה וזיכוי הרבים. כמנהג הדרשנים לדרוש ופניהם אל העם, ואחוריהם כלפי ההיכל, שהוא גם דרך עראי, ובהכרח לדרוש פנים אל פנים. ולפיכך נהגו בהרבה בתי כנסת שנער הבר מצווה דורש במלאת לו י"ג שנה, ופניו אל העם, ואחוריו אל ארון הקודש, שגם בזה יש כבוד התורה, לעודדו ולחזקו שיהיה לו פתחון פה בדברי תורה ולפני מלכים יתייצב משחר נעוריו, וחנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. ואין לערער אחר מנהג זה, שהרי רוב ספרי התורה שלנו מונחים בארון הקודש גבוה למעלה מעשרה טפחים מהארץ. ואין צריך שיהיה גבוה למעלה מראשו כשהוא עומד על רגליו.

י. בתי כנסת שקבעו בהם מנורות חשמליות בנות שבעה קנים, מותר להם לקיימן, ואין להחמיר להוריד מהמנורה קן אחד, כדי שלא יראה שווה למנורת בית המקדש, כי החומרא בזה מביאה לידי קולא. והמקילים בזה גם לכתחילה יש להם על מה שיסמוכו.

 

 

יא. בתי כנסיות ובתי מדרשות נקראים "מקדש מעם", שנאמר, ואהי להם למקדש מעט- אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ויש בהם קדושה. ולכן ראוי להזהר מאוד בכבודם, ולנקותם היטב ולשבת שם באימה וביראה, ולהדליק בהם נר תמיד לכבוד.

יב. בתי כנסיות ובתי מדרשות אין נוהגים בהם שחוק וקלות ראש, ואותם הנוהגים שם שחוק וקלות ראש עליהם נאמר, מי ביקש זאת מידכם רמוס חצרי. ואסור לדבר שיחה בטלה בבית הכנסת. וחובה קדושה להישמר ביתר שאת וביתר עוז באיסור זה, שבעוונותינו הרבים ענעשה כהיתר אצל הרבה בני אדם. וחובה קדושה על שומרי משמרת הקודש להוכיח ולהזהיר בנועם על כך. ובזוהר הקדוש הפליג מאוד בעונש המדברים דברים בטלים בבית הכנסת, עד שאמרו שם שאין לו חלק באלוקי ישראל.

יג. בתי כנסיות אין אוכלים בהם, ואין שותים הם, ואין מטיילים בהם. אולם כשמתקיים שיעור בהלכה או באגדה בבית הכנסת, מותר לחלק לקהל חוס תה או קפה, לעוררם לשמיעת השיער. ומותר לסעוד סעודה שלישית בבית הכנסת, כאשר אומרים שם דברי תורה. ומותר לאכול שם סעודת מצווה גם במשתה ויין וסעודה גדולה. ולפיכך הנוהגים כיום לעשות סעודת סיום מסכת בבית הכנסת, או סעודת ברית מילה וכו’, מפני שהמקום מרווח, יש להם על מה שיסמוכו, ובלבד שישמרו על קדושת המקום, ולא יבואו ליד ליצנות וקלות ראש חס ושלום. וכל שכן שימנעו מלבוא לשם חס ושלום בבגדי פריצות. וכל סעודה שיש בה שיכרות, אין לעשותה בבית כנסת, אף שהיא של מצווה.

יד. מה שנוהגים כיום לחלק ברכות לציבור, כמו מני מזונות, או פירות העץ ופירות האדמה וכו’, ביום השנה של הפטירה, אין בזה איסור לחלקם ולאוכלם בבית הכנסת. ויש נוהגים להעמיד אדם אצל הדלת, וכשהציבור יוצא מבית הכסת מחלקים להם הפירות.

טו. תלמידי חכמים מותרים באכילה ושתיה בבית המדרש רק מדוחק. ואין הבדל בזה בין אכילה ושתיה לשאר דברים האסורים בבית הכנסת. ולעינין זה אפילו מי שיש בו קצת תורה נכלל בכלל חכמים ותלמידיהם.

טז. אסור לעשן סיגריות בבית הכנסת, ואפילו אם יש שתי פרוכות בארון הקודש, אחת מבפנים ואחת מבחוץ, אין להתיר עישון בבית הכנסת. ומכל מקום אם לומדים שם שיעור בהלכה או בתלמוד, מותר למי שרגיל הרבה בעישון, לעשן בבית הכנסת בעת השיעור. וכן מותר לבני ישיבות לעשן בבית המדרש, באופן שראשי הישיבה מסכימים לכך, ואין העישון גורם הפרעה לאחרים. ומכל מקום ראוי והגון להימנע מעישון כליל, שידוע הדבר שהרופאים קבוע שהעישון מזיק לבריאות ביותר.

יז. מותר לשאוף טבק הרחה בבית הכנסת אף בשעת חזרת השליח ציבור, ובפרט באותם אנשים הרגילים לשאוף טבק הרחה, ובלעדי זה תהיה דעתו משובשת עליו. ומותר אף להזמין ולכבד אחרים בהרחת הטבק, אף בעת חזרת השליח ציבור, שאם לא יזמינם יש כאן משום איבה. ויש לעשות כן מבלי לגרום להפרעה ורעש בעת החזרה, אלא יחלק הטבק בשתיקה.

יח. אין ראוי לערוך מסיבת בת מצווה בבית הכנסת, אף אם ישמרו על קדושת המקום, ואף אם יערכו את המסיבה בשעת לילה בשעה שאין שם מתפללים.

יט. מצד הדין אין כל מניעה לערוך נישואין בבית הכנסת, ואף שגדולי הדורות בזמן האחרון בחוץ לארץ בקעה מצאו וגדרו בה גדר, להוציא מלב הרפורמים שהיו מחקים כל מנהגי אומות העולם, וכאן בארצנו הקדושה הסמכות הבלעדית של הדת היא לנאמני תורתינו הקדושה אין לחוש לכך. ובלבד שיזהרו היטב על קדושת המקום, והנשים יכנסו בצניעות הראויה ובכיסוי ראש, וישבו מן הצד, ובהפרדה מוחלטת, ולא ישבו אנשים ונשים יחדיו בערבוביא, ולבלתי היות שם ערוב, וגם יזהרו לבל ימשכו לשיחה בטלה וליצנות וקלות ראש, וכן שלא ימשכו במאכל ובמשתה ובעישון סיגריות, שבזה גורמים לחלל קדושת המקום המקודש. אבל אם חסר אחד מן התנאי הנ"ל, ובפרט אם אין מקפידים על כללי הצניעות במקום, על הרב מרא דאתרא לאזור כגבר חלציו, ושלא להרשות בשום אופן עריכת הנישואין בבית הכנסת כלל, ומה’ ישא ברכה.

כ. אסיפה של נכבדי העיר, הנעשית לצורך מצווה, כגון לחיזוק הישיבות, או להתקין תקנות לחיזוק ענייני הדת בעיר, מותר לעשותה בבית הכנסת. ומכל מקום אם אפשר עדיף יותר שיעשו האסיפה במקום אחר, או בעזרת הנשים.