זמן קריאת שמע של ערבית,לקבוע עיתים לתורה בלילה,עוד

 

א. יחידים שהתחילו להתפלל ערבית ביחידות, ולפני שהגיעו לתפילת שמונה עשרה הגיעו עוד אנשים עד שיש שם מנין, ואין שם מי שיכול להיות השליח ציבור אלא אחד מאותם שכבר התחילו להתפלל ערבית ביחידות, רשאי לעמוד אחד מהם ולומר קדיש אחר שומר את עמו ישראל לעד.

ב. המנהג לסיים את ברכת השומר את עמו ישראל לעד "אמן". ויחיד שקדם וסיים ברכת השכיבנו קודם השליח ציבור, חייב לענות אמן אחר ברכת השליח ציבור כשיסיים אחר כך ברוך אתה ה’ השומר את עמו ישראל לעד. וכן אחר ברכת הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים. וכן רשאי לענות כל אמן של ברכות בין גאולה לתפילת ערבית, ועונה אחר ברכת גאל ישראל ששמע מחבירו, אבל אם השיג את השליח ציבור בחתימת ‘מעריב ערבים’ וכו’, לדידן אין עונים אמן אחר ברכת אחר.

ג. נכון לומר בנוסח ברכת אהבת עולם, ‘ואהבתך לא תסור ממנו לעולמים’ ואין להוסיף ‘ואהבתך וחמלתך’. ובנוסח אמת ואמונה נכון לומר: ‘העושה לנו נסים ונקמה בפרעה’ וכו’. וכן: ‘מתוכם מעבדות לחרות עולם’. ובחתימת ברכת השכיבנו נכון לחתום ‘השומר את עמו ישראל לעד אמן’ ואין להוסיף ‘מכל דבר רע’. ובנוסח השכיבנו של ליל שבת, יש לומר: ‘ופרוס עלינו סוכת שלום’.

ד. מי שהגיע לבית הכנסת לתפילת ערבית, ומצא ציבור שמברכים השומר את עמו ישראל וכו’, וחושש שלא יוכל להספיק להגיע לתפילת שמונה עשרה עם הציבור, ואין לו מנין אחר לתפילת ערבית, יכול לכתחילה להתחיל עמהם תפילת העמידה, ולאחריה יברך ברכות קריאת שמע ויקרא קריאת שמע.

ה. מי שהיה מתפלל בדיבור בין גאולה לתפילה אף של ערבית. ואסור לענות ‘ברוך הוא וברוך שמו’ בין גאולה לתפילה של ערבית, בסיום ברכת השכיבנו, אף שעונה אמן אחר הקדיש, ואין צורך לומר בין גאולה לתפילה של שחרית שאסור להפסיק אפילו בדברים שבקדושה.

ו. מי שהיה עומד בתפילת שמונה עשרה של ערבית, ובאמצע העמידה נזכר שכבר התפלל, יחשוב דעתו שהוא מתפלל תפילת נדבה, וימשיך בתפילתו, ולא יפסיק באמצע. ויחדש דבר בתפילתו (לבקש איזה עניין שצריך לו). אולם כשאירע כן בשחרית או במנחה, פוסק אפילו באמצע הברכה.

ז. מי שנסתפק אם התפלל ערבית או לא, חוזר ומתפלל בתנאי נדבה, שאף ערבית רשות, כבר קיבלוה כחובה.

ח. אין שליח ציבור חוזר על התפילה בתפילת ערבית, שאין תפילת ערבית חובה כשחרית ומנחה, שהרי במקום מצווה עוברת פטור מלהתפלל ערבית.

ט. אפילו אם מתפללים ערבית מבעוד יום, אין אומרים וידוי ונפילת אפיים בערבית. ואפילו בתפילה שהוא מתפלל לשם תשלומין של תפילת מנחה, גם כן אין אומרים וידוי אחר ערבית.

י. העוסק בשמחת חתן וכלה, ואין שם מי שישמחו, או מי שיעסוק בכל מצווה עוברת כלשהיא, ואין לו אפשרות להתפלל ערבית, פטור מלהתפלל ערבית, שעל זה אמרו תפילת ערבית רשות, ואין חילוק בזה בין תפילת ליל שבת לתפילת ערבית של ימות החול.

 

 

יא. צריך להיזהר בלימוד הלילה יותר מלימוד ביום, והמבטלו עונשו מרובה, שהרי אמרו חכמים לא נברא הלילה אלא לצורך לימוד תורה. ולכן העוסק בתורה בלילה הקב"ה מושך עליו חוט של חסד ביום. שנאמר, יומם יצווה ה’ חסדו ובלילה שירה עמי. וכל העוסק בתורה בלילה שכינה כנגדו, שנאמר, קומי רוני בלילה, וכתיב בתריה שפכי כמים ליבך נוכח פני ה’. ותלמידי חכמים העוסקים בתורה בלילה מעלה עליהם הכתוב כאילו עוסקים בעבודת בית המקדש. וכתב הרמב"ם, הרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה אכילה ושתיה ושיחה. ואפילו בקיץ שהלילות הם קצרים, יש להיזהר שלא יאבדם בלי לימוד תורה.

יב. שינת האדם בלילה אין בה שיעור קבוע, אלא הכל לפי בריאות האדם. ומכל מקום בודאי שלא ירבה בשינה יותר ממה שצריך לבריאותו. ושינה מרובה לצדיקים רע להם ורע לעולם, מפני שאינם עוסקים בתורה.

יג. אם יש לו חוק ללמוד כך וכך ליום, והיה טרוד ביום ולא השלימו, ישלימנו בלילה מיד. ואפילו בלילות הקצרים מחוייב להיות ניעור בלילה כדי להשלים חוק לימודו, דהוי כנדר, שכל דבר מצווה שאדם נוהג ג’ פעמים, ולא אמר בלי נדר, הרי זה עליו כנדר.

יד. מותר לקרוא תנ"ך עם פירוש רש"י וכו’ בלילה, בן ביחיד בין בציבור, ולקרוא תהילים בלילה לאחר חצות הלילה, אפילו בלילות החול, וכל שכן כשקורא לצורך חולה או מקשה לילד, ובלילי שבתות וימים טובים מותר לקרוא מקרא בכל הלילה. ואדם שאינו יודע ללמוד אלא מקרא, תנ"ך מותר לו לקרוא מקרא בלילה, כדי שלא יתבטל מבדברי תורה. ומי שזמנו דחוק מותר לו לקרוא שנים מקרא ואחד תרגום בליל שבת. וכן מותר לקרוא פרשת ‘וזאת הברכה’ שנים מקרא ואחד תרגום בליל שמחת תורה.

טו. אשכנזים נוהגים כדעת הרמ"א, לקרוא בספר תורה בליל שמחת תורה, אין צריך למנוע בעדם מלנהוג כך מטעם שאין קוראים מקרא בלילה, דבכהאי גוונא אין לחוש בזה.

 

 

טז. ברכת המפיל חבלי שינה מעיני, הנאמרת עם הקריאת שמע שעל המטה, צריך לאומרה בשם ומלכות. יש להשתדל בכל עוז שלא להפסיק בדיבור בין הברכה לבין השינה, זולת בפסוקי קריאת שמע ושאר פסוקים שבסידורים. ואם עבר ודיבר, אין ברכתו לבטלה, ואינו צריך לחזור ולברך כלל. ואם תאב לשתות אחר שבירך המפיל, רשאי לברך על הנהנין בלא כל חשש, וכן יש להקל לדבר דיבור נחוץ, כגון לברך ברכת אשר יצר וכו’. והמנהג לברך ‘המפיל’ קודם קריאת שמע. וההולך לישון אחר חצות לילה אין צריך לברך ברכת המפיל, וטוב שיאמרנה דרך תפילה ותחנונים בלי שם ומלכות, וכל שכן אם הולך לישון בסוף הלילה, ויירדם רק לאחר עמוד השחר, שלא יברך המפיל.

יז. מי שבירך ברכת המפיל, ואביו או אמו שאלוהו איזו שאלה, והוכרח לענות להם, רשאי לענות להם משום מצוות כיבוד אב ואם.

יח. הקורא קריאת שמע על המטה, עדיף שיסיים ‘ה’ אלוקיכם אמת’ כדי להשלים למניין רמ"ח איברים, מאשר יקדים לומר ‘אל מלך נאמן’ קודם קריאת שמע. והמנהג הפשוט שאומרים ג’ הפרשיות של קריאת שמע, גם בקריאת שמע שעל המטה, ובפרט אם התפללו ערבית מבעוד יום.

יט. המנהג לברך ברכת המפיל קודם קריאת שמע, ולא ההיפך. ואין מברכים על קריאת שמע שעל המטה ברכת אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקרוא קריאת שמע.

כ. גם בלילי שבתות וימים טובים אפשר לומר קודם קריאת שמע שעל המטה, נוסח רבונו של עולם הריני מוחל וסולח וכו’. וכן נוסח ברכת המפיל.

כא. יש אומרים שמה שאסרו לישון בבית יחידי, אין זה אלא בנמצא בבית הסמוך לגבול העיר, אבל בתוך העיר אין לחוש בזה. ובפרט בבית מגורים. ויש חולקים ואומרים שבכל גוונא בלילה אסור לישון יחידי בכל בית שיהיה, ואילו ביום אסור רק בבית מיוחד משאר בתים. ולכן מי שהוצרך לישון בבית כשהוא יחידי, טוב שידליק מנורה קטנה בחדר הסמוך, כדי שיהיה קצת אור בבית.