דיני נר להבדלה,מלאכה קודם ההבדלה ועוד

 

א. נכון לכבות את הנר אחר ההבדלה, כדי שיהיה ניכר שלא הודלק אלא למצות ההבדלה. ונכון שלא לכבותו בפיו. ויש נוהגים לכבותו בשיירי היין.

ב. אין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו, דהיינו שיהיה הנר סמוך לו שיוכל ליהנות מהנר, ולהכיר בין מטבע למטבע. ואם עבר ובירך על הנר בריחוק מקום, אינו חוזר ומברך. ואם אפשר טוב שישמע ברכת מאורי האש מאחר המבדיל לבני ביתו. וצריך שיראה את השלהבת. ואם אינו רואה את השלהבת, אף אם נהנה מהאור, אין מברכים על הנר. [וכבר פשט המנהג שאין מכבים את אור החשמל בעת שמברכים על הנר ברכת בורא מאורי האש, ויש להם על מה לסמוך].

ג. מצוה שכל אחד יהנה בעצמו מן הנר, ולא יסמוך על מה שהמבדיל נהנה ממנו. וכן צריך שכל אחד יריח מהבשמים בעת שהמבדיל מברך עליהם, ולא יסמכו על מה שהמבדיל מריח מהבשמים.

ד. הקהל השומעים את ההבדלה ומתכוונים לצאת ידי חובתם, אסור להם לומר שום פסוק בעת שמסתכלים בנר.

ה. מי שאמר שבוע טוב קודם שטעם מהכוס, הוי הפסק וצריך לחזור ולברך הגפן.

ו. אינו יהודי שהדליק נר באיסור בשבת, אין מברכים על נר זה במוצאי שבת. אבל אם הדליקו נר בשבת בהיתר, כגון שהיה שם חולה שיש בו סכנה שהוצרך לנר, מותר לברך על נר זה בהבדלה.

ז. מי שהיה בדרך, ואין לו יין ונר להבדיל, וראה אור, אם רוב בני העיר הם נכריים, אין מברכים על האור. ואם רובם הם ישראל, או אפילו מחצה על מחצה, מברכין עליו.

ח. אין מברכים על נר שהודלק לכבוד המת, קודם הקבורה. וכן נר שמדליקין כל השבעה במקום שנפטר שם המת, דינו כנר של מתים שאין לברך עליו בורא מאורי האש.

ט. סומא אינו מברך בורא מאורי האש. ולכן צריך שבני ביתו יברכו לעצמם ברכה זו. ויש אומרים שהסומא לא צריך להבדיל, ודי לו במה שמבדיל בתפילה, ולפי זה נכון שגם לא יבדיל כלל לבני ביתו, אלא יבדיל אחד מבני ביתו הגדולים, והוא עצמו ישמע ויצא ידי חובתו. ויש חולקים. והיכא דאפשר נכון שיבדיל אחד מבני הבית. אם לא דאנינא דעתיה.

י. מותר לאשה נדה לאחוז בידה את הנר בעת שבעלה מבדיל. ואין זה מונע מבעלה לברך ולצאת ידי חובת ברכת בורא מאורי האש.

 

 

יא. אסור לאכול שום דבר או אפילו לשתות יין או שאר משקים, חוץ ממים, משתחשך עד שיבדיל. אבל אם היה יושב ואוכל מבעוד יום, וחשכה לו, אין צריך להפסיק מלאכול ולשתות, וכמבואר לעיל. אבל אחר שיברך ברכת המזון אסור לו לטעום כלום, חוץ ממים. וכן אם היה אוכל פירות ומגדנות, [שלא בתוך הסעודה], צריך להפסיק עם חשכה.

יב.      מי שטעה ובירך ברכת הנהנין על איזה מאכל קודם שיבדיל, צריך לטעום מעט, כדי שלא תהיה ברכתו ברכה לבטלה. וכל שכן שאם טעם שאין צריך לפלוט מה שטעם, אלא יכול לבלוע, ואחר כך יבדיל.

יג. כבר ביארנו שמי שמברך ברכת המזון בסעודה שלישית על הכוס, לאחר שחשכה, רשאי לברך בורא פרי הגפן על הכוס ולשתותו, אלא אם כן אין לו כוס אחר להבדלה. ואף מי שאינו רגיל בשאר הימים לברך ברכת המזון על הכוס, רשאי לשתות מהיין. אלא שאם אין המברך יכול לשתות את היין, יכול ליתן לאחד מהמסובים שישתה. וכן רשאים כל המסובים שכיוונו לצאת בברכת בורא פרי הגפן לטעום מהכוס. ואם לא רוצים לטעום מהכוס, יש להקל שלא לברך על היין בורא פרי הגפן ולשתותו, אלא יניחנו להבדלה שאחר תפילת ערבית, ואין לחוש בזה משום שאין אומרים ב’ קדושות על כוס אחד, מאחר שמפסיק בתפילת ערבית. ובספק חשכה לכולי עלמא מותר לשתותו.

יד. כשיש חתן בסעודה שלישית, ומברכים שם ז’ ברכות, או ברכת אשר ברא [כגון שאין שם פנים חדשות ושלא בבית החתן], רשאי המברך לשתות את הכוס של ברכת המזון לכולי עלמא. וכן המנהג. וכן נהגו לברך ברכת המזון על שני כוסות, אחד לברכת המזון, ואחד לברכות חתנים, ואחר שבע ברכות [בבית החתן] מוזגים ומערבים הכוסות ביחד, רשאים לשתות משני הכוסות, שאחר ששותים המברכים משני הכוסות, נותנים מאחד מהם לחתן ולכלה לשתות, ורשאים גם המסובים שכיוונו לצאת בברכת בורא פרי הגפן לטעום מהכוס. ואם אין שם מניין, או שאין שם פנים חדשות שמברכים ברכת אשר ברא, רשאים גם כן המברך והחתן והכלה לטעום מהכוס, אפילו הוא ודאי אחר שחשכה.

טו. אסור לעשות מלאכה קודם שיבדיל. ואם הבדיל בתפילה, מותר. ואם לא הבדיל בתפילה ורוצה לעשות מלאכה קודם שיבדיל על הכוס, צריך שיאמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול". ולכן נשים שאינן רגילות להתפלל ערבית, צריך שיאמרו "ברוך המבדיל בין קודש לחול" קודם שיעשו איזו מלאכה. ולכתחילה נכון להחמיר בזה גם באיסורי שבות.

טז. כשם שאסור לעשות מלאכה קודם שיבדיל, כך אסור לתבוע חפציו קודם שיבדיל בתפילה.

יז. שכח או הזיד ולא הבדיל במוצאי שבת, אם עדיין לא טעם מזמן צאת השבת, מבדיל והולך כל יום ראשון בלבד. ואומר ברכת הגפן וההבדלה בלבד, אבל לא יברך ברכת הבשמים והאש. ואם עבר יום ראשון ולא הבדיל, אינו מבדיל. וטוב שיאמר ברכת ההבדלה בלי שם ומלכות. ואם טעם קודם ההבדלה, אינו יכול להבדיל כי אם במוצא"ש, דספק ברכות להקל.

יח. אם רוצה לסעוד תיכף סמוך להבדלה, צריך ליזהר שלא יביא לחם לשולחן קודם ההבדלה. ואם הביא פורס עליו מפה ומכסהו, לפי שהוא מוקדם בפסוק, וצריך להקדימו אם לא יכסנו. וכשסועד סמוך להבדלה, ושותה יין בתוך סעודתו, אינו מברך על היין אחר שטעם מכוס ההבדלה. והמבדיל קודם נטילה יכוין שלא להוציא יין שבתוך הסעודה. ובדיעבד שלא כיוון כך, פוטר יין שבתוך הסעודה.

   

 

יט. לעולם יסדר אדם שולחנו במוצאי שבת, כדי ללוות את השבת, אפילו אינו צריך אלא לכזית. וראוי מאד להזהר ולקיים מצות סעודה רביעית בכל מוצאי שבת. ואמרו חז"ל, אבר אחד יש באדם ונסכוי שמו, ואינו נהנה משום אכילה רק ממה שאוכל במוצאי שבת בסעודת מלוה מלכה. ונכון לסדר את השולחן במפה דרך כבוד. ולכתחילה מצוה לעשות סעודה רביעית בפת. ואם אי אפשר בפת, יעשה במיני מזונות. ואם אי אפשר לעשותה במיני מזונות, יעשנה בפירות. ויכוין ללוות את השבת ולהשאיר ברכה מסעודות החול, ויאיר להם מקדושת השבת.

כ. לכתחילה יש לקיים את מצות סעודה רביעית עד ארבע שעות מהלילה, או לפני חצות לילה. אך אם נאנס ולא עשאה תוך ארבע שעות, או קודם חצות הלילה, כל עוד לא האיר השחר, יש לקיים סעודה רביעית.